רפנאל מוסקל ז"ל. היו לו שלוש אהבות גדולות: לארץ, לספורט ולמוזיקה
ראש הטופס
דוגמא:
הובלות,
איטום
לדוגמא:
תל אביב,
חיפה
מרוץ ניווט לזיכרו של רפנאל מוסקל ייערך בקרוב רפנאל מוסקל ז"ל נהרג במהלך מלחמת לבנון השניה. חבריו התגייסו למשימת הנצחתו בדרך ייחודית. בחודש הבא הם יקיימו זו השנה החמישית ברציפות מרוץ ניווט לזכרו שיכלול הופעת אחד האמנים המוערכים בישראל. "רצינו להרים פרויקט שיחבר בין הנקודות החיוביות שאפיינו אותו" - אומר אחד מחבריו לקראת הארוע המרגש. מאות משתתפים צפויים ליטול חלק במרוץ אלירן קרסנטי
ממשיכים בדרכו: "אם יש רגע אחד שאפיין את פאני, אז האסוציאציה הראשונה שעולה לנו לראש, היא לדמיין אותו בפסגת ההר מנגן על הגיטרה, אחרי המאמץ המפרך של הטיפוס. המוזיקה הייתה מנקה אותו. במובן הזה, האירוע לזכרו הוא פרויקט שממשיך את מורשתו ונותן ביטוי לכל האהבות שלו".
במילים אלו מתארים חבריו של לוחם סיירת אגוז, סמ"ר רפנאל מוסקל ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה, את הסיבה בגללה החליטו לקיים מרוץ ניווט להנצחתו. זוהי השנה החמישית בה מתקיים המרוץ, הפעם ביער המגינים. באירוע שיתרחש בספטמבר הקרוב, צפויים ליטול חלק מאות ממכריו ומוקיריו, כשגם הפעם יבוא להופיע אמן שהיה אהוב עליו.
"הוא היה מצחיק מאוד ולצד זה אדם חושב וביקורתי"
בחיוכים, במבטים ובפרצופים מצחיקים
רפנאל, ("פאני", בפי חבריו) נולד וגדל במושבה מזכרת בתיה, למד בבית הספר היסודי "סיני" ובהמשך ב"ישיבת
הדרום" ובתיכון "אמית" ברחובות. כחלק מתחביביו הוא שיחק כדורסל בקבוצה המקומית, הפועל מזכרת בתיה, ובקבוצת הנוער "מכבי רחובות". הוא אהב לשיר, לנגן ובין לבין, כך מספרים, "הריץ" חיקויים על המורים. טרם גיוסו למד כשנה במכינה הקדם צבאית "קשת יהודה" שברמת הגולן. בקיץ 2004 התגייס ליחידת אגוז של חטיבת גולני, סיים בהצלחה את המסלול המפרך והוסמך כלוחם.
ביולי 2006, בהיותו לוחם בצוות ג'ינו, פרצה מלחמת לבנון השנייה. רפנאל, שהיה בחופשה, נקרא לשוב לבסיסו. כבר בשבוע הראשון של המלחמה, קיבלה היחידה פקודה להיכנס דרך היישוב אביבים לכפר מרון א-ראס שבדרום לבנון, כדי לסייע לגדוד צנחנים שנקלע למצוקה.
"אני זוכר שהיה לנו שבוע מטורף", משחזר אבינועם רוזנבאום, לוחם בצוות. "קיבלנו הרבה משימות שבוטלו ברגע האחרון. ביום חמישי, באמצע היום, ניתנה לנו פקודה לאגף את הכפר ממזרח. על הצוות שלנו, שצעד בראש היחידה, הוטלה המשימה להשתלט על בית, שמשקיף על צומת, שמקשר בין מרון א-ראס לבינת ג'בייל. היה טיפוס קשה ותלול שנמשך 3 שעות. סמוך ליעד ביצענו ירי מוצלח לעבר מכונית חשודה ונערכנו להשלמת המשימה".
דקות בודדות אחר כך, כשהכוח עמד לסגור על הבית, נורה לעברו טיל סאגר מכיוון צפון. מהירי נהרגו רפנאל, מפקד הפלגה רב סרן בנג'י הילמן, הקשר סמ"ר לירן סעדיה, ונפצעו עוד מספר לוחמים. "הייתי 20 מטר משם", מספר רוזנבאום. "הטיל הגיע משום מקום וחלף לי מעל הראש. הרגשתי את הרוח שלו. אחרי ההלם הראשוני מכך שיש נפגעים, נערכנו לפנות אותם". רפנאל נטמן במזכרת בתיה. הוא הותיר אחריו הורים, משה וריבה, שתי אחיות הדס וטלי, ואח, יהודה. בן 21 היה במותו.
יותר משמונה שנים חלפו מאז המלחמה ההיא, אולם עבור החברים לצוות הזיכרונות מאלפי רגעים משותפים עדיין צפים ועולים מעת לעת. "נכון שבפועל הכרנו רק שנתיים", אומר רוזנבאום, "אבל התחושה היא שזה היה יותר זמן. למרות שפאני לא בהכרח היה בחור שעושה הרבה רעש, או מדבר המון - הייתה לו נוכחות. הוא הגיע לאנשים דווקא באמצעות השקט שלו, בהרבה תקשורת שאינה מילולית: בחיוכים, במבטים ובפרצופים מצחיקים.
"בכלל, ככל שנוקפות השנים זה רק מדהים אותי יותר, שעם כל זה שהצבא הוא מסגרת תחרותית ולחוצה, ובפרט במסלול מפרך כמו שעשינו, אני לא זוכר שמישהו אי פעם אמר עליו מילים רעות. החבר'ה פשוט התחברו אליו בקלות".
"הוא גם הכיל הרבה מורכבויות: הוא היה מצחיק מאוד ולצד זה אדם חושב וביקורתי. פאני העז לגעת בנושאים טעונים, שאנשים ממוצעים נוגעים בהם רק בשלבים מאוחרים יותר של החיים, בדיוק כפי שמצאו בכתביו לאחר מותו".
בדבריו הוא רומז לכך, שכאשר החזירו את חפציו של רפנאל, התגלו בפאוץ' שלו דפים מקופלים, שכתב בעת שהיה מפקד בקורס מכי"ם. בכתב ידו הוא שטח את תהיותיו על תכליתה של המלחמה ואופן ניהולה.
"אני רואה את החשיבות בחינוך החיילים מאז שהם מתגייסים...בטח כיום שהממשלה לא מעודדת אותך להגן על הבית אלא לתת אותו, זה אפילו עוד יותר קשה. יצא לי לשאול את עצמי הרבה פעמים מה יקרה אם יום אחד גם אני אעלם, איזה חור יישאר? האם באמת נפלתי במטרה להגן על המולדת, או שאני בעצם כלי משחק בידיהם של פוליטיקאים שדואגים רק לכיסא שלהם".
ועם זאת, מסקנתו על חשיבות השירות הצבאי הייתה חד משמעית: "תמיד צריך לזכור: אתה מגן על המדינה ולא המדינה עליך. עצם העובדה שאתה חייל בצה"ל ( לפחות איפה שאני נמצא) אומרת לי שאני פה כדי שהאזרחים במדינה יהיו בטוחים...ככל שקרבי מתבכיין, לא הייתי מחליף את זה בשום דבר בעולם. בטח לא את ההרגשה של סיום מסלול".
ניווט לזכרו
נפילתו בקרב של רפנאל הותירה חלל ענק בקרב חבריו. הללו חשו כי הם מוכרחים למצוא דרך בה יצליחו להנציח אותו בתודעתם, ואולי אף לחשוף את דמותו למעגלים חברתיים שלא זכו להכירו. מפגש ספונטני של כמה מחבריו מתקופת המכינה הוליד רעיון מקורי.
"היינו קצת אחרי השחרור מהצבא", מספר דודו שרר, חברו הקרוב. "ישבתי עם כמה חברים אצלי בבית בפתח תקוה ואיכשהו התחלנו לדבר עליו. נדמה לי שרק בתקופה ההיא, שנתיים לאחר מותו, באמת עיכלנו שחבר כל כך טוב שלנו איננו. הרגשנו שיש לנו מחסום פסיכולוגי שגרם לנו לברוח מהמקרה הכואב.
"התחושה הייתה שחוץ מלהשתתף באירועים הציבוריים הכלליים, כמו האזכרה ויום הזיכרון, ואולי מדי פעם לבקר את המשפחה, אין לחברים את האירוע שייתן ביטוי לקשר המיוחד שהיה לנו אתו. החלטנו שחייבים לגשת לזה מכיוון אחר. "חשבנו על התחביבים של פאני ועל הסיטואציות שהיו אהובות עליו. יחד עם חבר נוסף, נתנאל זינגר, עלתה היוזמה לקיים מרוץ ניווט לזכרו".
מאז אותו מפגש צברה היוזמה תאוצה, והפרויקט נחל הצלחה גדולה. כך, למשל, בשנה שעברה הגיעו כ-400 משתתפים. הרבה מעבר לציפיותיהם של המארגנים.
בחודש ספטמבר השנה יתקיים מרוץ הניווט החמישי, הפעם ביער המגינים. מלבד המשפחה והחברים צפויים ליטול בו חלק גם יחידות מובחרות, קבוצות כושר קרבי ומכינות קדם צבאיות. כמו כן, יגיעו תלמידים מבית הספר בו למד רפנאל, כולל מי שהיה המורה שלו לספורט, שעדיין מלמד שם.
"אחד הדברים הכי היפים בעיני הוא שרוב האנשים שמגיעים כלל לא הכירו אותו" (צילום: רונן בוידק)
האירוע כולו, אגב, ממומן מתרומות. אלא שדווקא השנה, על רקע מבצע "צוק איתן", נתקלו המארגנים בקשיים תקציביים שלא היו להם בעבר. הסיבה לכך היא שחלק מהנדבנים כבר "פתחו את הכיס" לטובת המלחמה בדרום. "זה אירוע שמתבסס על טוב ליבם של תורמים", אומר שרר. "הוא הפך למסורת וחשוב לנו מאוד שהוא ימשיך להתקיים. אין לנו ספק, שלמרות הקשיים, גם השנה הוא ייצא לפועל".
מה צפוי באירוע הקרוב?
"לאחר המפגש והרישום, המשתתפים יתחילו בריצת ניווט, שכמובן המטרה בה היא להגיע לכמה שיותר נקודות בכמה שפחות זמן. לאחר חלוקת פרסים למצטיינים, תתקיים בשטח הופעה של אמן מוכר מאוד שרפנאל אהב".
לדבריו, משנה לשנה גדל משמעותית מספר המשתתפים במרוץ, והמגמה תמשיך כנראה גם הפעם: "אנחנו מקבלים יותר ויותר פניות להשתתפות מצד מכינות קדם צבאיות, מיחידות בצבא ומסתם אנשים שמגלים עניין. אנחנו בהחלט מעודדים את השיתוף בין המכינות לבין החיילים, כך שלוחמים ייקחו איתם חברה צעירים מהם ויחנכו אותם. אחד הדברים הכי היפים בעיני הוא שרוב האנשים שמגיעים כלל לא הכירו אותו".
ואכן, רוב המשתתפים במרוץ שמעו על רפנאל רק מסיפורים. דוגמא טובה לכך הוא הצלם רונן בוידק שמלווה את האירוע בקביעות עוד מהשנה הראשונה. "זה התחיל משיטוט פשוט בפייסבוק", הוא מספר. "אני צלם מקצועי וחיפשתי פעילות שאפשר להתנדב בה. הפנו אותי לקבוצת הפייסבוק שמארגנת את האירוע לזכר לוחם שנהרג בלבנון, והצעתי לסייע בצילום שלו. כבר מהפעם הראשונה התרשמתי מדמותו של הנופל, המשפחה והחברים.
"אין ספק שמשנה לשנה יש יותר אנשים שמשתתפים. הקפיצה הגדולה, גם ברמת ההפקה, הייתה בשנה שעברה כשברי סחרוף הופיע, וגם השנה צפוי להגיע אמן אחר. הודעתי למארגנים שכל עוד הם צריכים אותי - אני איתם".
אהבה לארץ, לספורט ולמוסיקה
כל האנשים ששוחחנו עמם לצורך כתבה זו העידו כי לרפנאל היו שלוש אהבות גדולות: לארץ, לספורט ולמוזיקה. האירוע, כך נראה, מכיל בתוכו את את שלושתן.
"רצינו להרים פרויקט שיחבר בין הנקודות החיוביות שאפיינו אותו", מסביר שרר. "הוא מאוד אהב לטייל בארץ ולהכיר מקומות חדשים, לכן החלטנו שבכל שנה נקיים את המרוץ באזור אחר. אגב, הפרסים בכל שנה משתנים, אבל זה לא מקרה שהפרס הראשון זהה תמיד: סט מפות סימון שבילים של כל הארץ. פאני גם היה כדורסלן מצטיין, ובכלל אהב ספורט, ולכן באירוע יש אלמנט תחרותי.
"בנוסף, הוא גם ניגן, שר, ואפילו כתב שירים שהתגלו לאחר מותו. חלק מהאמנים שהוא אהב גילו עניין בטקסטים שלו והלחינו אותם. זו הסיבה שמהשנה שעברה מתקיימת הופעה בסוף המרוץ של אמן שהוא אהב".
רוזנבאום מסכים לדברים: "אם יש אפשרות לתאר את פאני רק ברגע אחד, אז האסוציאציה הראשונה שעולה לי לראש, היא כשהוא בפסגת ההר מנגן על גיטרה, אחרי המאמץ המפרך של הטיפוס. המוזיקה הייתה מנקה אותו".
יהודה מוסקל, אח של רפנאל, מדגיש כי על אף שאחיו היה בחור תחרותי, המוטיבציה שלו להצטיין ולנצח לוותה תמיד בחיוך. "היופי במרוץ הוא שיש בו שילוב בין הערכים שאפיינו אותו", הוא אומר. "משתתפים בו הרבה יחידות צבאיות יוקרתיות, ומטבע הדברים כל אחת מהן רוצה שהצמד המנצח יהיה מבין לוחמיה. מצד שני, עצם זה שהריצה נעשית בצמדים יש בה כדי לבטא את ערך הרעות והעזרה ההדדית.
שאלתי האם להערכתו כך היה רוצה רפנאל שיזכרו אותו. לאחר כמה שניות של שתיקה השיב לי: "אני חושב שכן", והסביר: "אנחנו משתתפים בכל מיני אירועים במהלך השנה: יום הזיכרון, אזכרה, טקס שנתי בהר אדיר, טקס של גולני ועוד טקס של אגוז. עם כל חשיבותם, אלה טקסים "כבדים", עצובים, כאלה שנדמה כי המשתתפים בהם מסתכלים אחורה, אל מה שהיה. זה כמובן טבעי ובסדר.
"אבל כאן יש משהו אחר. מן אירוע אופטימי שלצד הזיכרון מכוון לנו את המבט קדימה. פתאום באים בחורים צעירים, שכלל לא הכירו אותו, ומשתתפים במרוץ שמאגד את התחביבים שלו. בעיניי זה מעיד על שימור והמשכיות של התכונות והערכים שהיו בו.
"אני בדרך כלל לא נוהג לדבר בשם אח שלי, אבל אם כבר אני מנסה לחשוב על זה, נראה לי שכך הוא היה מעדיף שנזכור אותו. בדרך הזו יותר משאר האירועים. לכן לנו, למשפחה, זה אירוע חשוב מאוד, שנשמח אם ימשיך להתקיים בכל שנה".
