פרשת תולדות
אחרי שבפרשת השבוע שעבר סיימו לספר לנו על תולדות אברהם ועל תולדות בנו הבכור ישמעאל, בפרשתנו מספרים לנו על תולדות יצחק ובעצם על הולדת האב השלישי – יעקב. אלא שעם האב השלישי, שניות לפניו, נולד אחיו התאום – הבן הבכור של יצחק ורבקה.
כך מתואר ההיריון שהגיע אחרי עשרים שנות ציפייה ותפילה משותפת של יצחק נוכח רבקה אשתו, הריון ממנו נולדו התאומים.
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה. כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ...
הריון לא פשוט, וודאי לאישה שמעולם לא הרתה קודם. עד כדי כך היה הדבר קשה לרבקה, שהיא שטחה את תחינותיה לפני הבורא, כדי לדעת ולהבין מה מתחולל בבטנה ומה צופן בחובו ההיריון הזה לעתיד.
ספק אם רבקה הבינה את המשמעות של דברי האל, וגם אנחנו די מתקשים להבין, למשל מה פשר האמירה :
" וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".
מי יעבוד את מי ? כמו "אבנים שחקו מים". ניתן לפרש שהמים שחקו את האבנים וגם ניתן להבין שהאבנים שחקו את המים. ניתן להבין שהרב – הבכור יעבוד אצל ועבור הצעיר. אבל ניתן גם להבין שהצעיר יעבוד אצל הבכור.
וכך מתוארת ההולדה של שני הבנים של יצחק ורבקה וההבדלים בין שני הלאומים הצפויים לצאת מהשניים:
"... וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו . כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם".
השם יעקב (שבעתיד ישנה לו האל את השם לישראל) ניתן למי שאחז בעקב אחיו, זה משתמע מהמעשה. אבל מדוע לזה שיצא ראשון ניתן השם עשו ומה משמעות השם עשו. לפי התיאור שלו כאדמוני, צריך היה להיקרא – אדמוני או אדום כבר בצאתו לאוויר העולם ! ואם בגלל אדרת השיער ניתן שמו, אזי היה צריך להיקרא – שעיר !
יעקב יצא כשהוא אוחז בעקבו של עשו, אם כך, הם יצאו מרחם אימם כמעט יחד. בנסיבות הללו, מה משמעות בכורתו של עשו ?
הסיפור הזה של הבכורה, הכמעט משותפת, מסתבך בהמשך כשהם גדלים.
"... וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.
כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב "
זה שהאב אוהב את הבן בעל היוזמה שיודע לצאת מהבית ולצוד , זה די מובן. אבל בשל מה ראתה רבקה לאהוב את יעקב ? את זה עדיין לא מספרים לנו כאן. אבל זה מתברר בהמשך. יעקב אולי היה בשלן מעולה ועזר לרבקה בניהול משק הבית.
"... וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף . ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם" .
זה שאדם שבא מעבודתו מחוץ לבית, מגיע עייף, זה די סביר. אז לשם מה מציינים זאת ועוד פעמיים ?
על פי סגנון דיבורו הבוטה של עשו " הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה", ניכר שהוא היה טיפוס פחות מעודן וכזה שלא יודע לזהות את התבשיל בשמו, אלא רק לפי צבעו האדום. כדי שהרגע הזה ייחרט היטב אצל עשו, יעקב מדביק לו את כינוי החיבה – אדום .
מה בעצם קורה כאן ?
יעקב מזהה את עייפותו של עשו ואת היותו רעב. תוך כדי שיעקב מתחבב על עשו בכנותו אותו אדום, הוא מבקש לנצל רגע של חולשה. יש לו בקשה קצת מוזרה :
" ... וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. "
וכי אפשר לסחור בבכורה?
בכורה היא לא דבר שניתן למכור או לקנות. בכורה היא עובדה של מי שיצא ראשון מרחם אימו, גם אם זה כמה שניות או אפילו כדבוקה אחת של תאומים. מי שהוציא קודם את ראשו, הוא הבכור.
מה מבקש יעקב להשיג בקניית הבכורה מאחיו הבכור עשו ועוד במחיר של לחם ונזיד עדשים ?
"... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב . לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה".
איך ארבעת השחקנים הראשיים של המשפחה, מבינים ומתנהלים עם עסקת מכירת הבכורה בין יעקב לעשיו ?
ספק אם בעת ההיא כבר היה המנהג שהבכור מקבל פי שתיים בחלוקת הירושה. יתרה מכך, אצל יצחק אביהם- ראשית, הוא לא היה הבכור לבית אביו. שנית, הוא קיבל לא כפליים, אלא כמעט הכל, למעט מתנות שקיבלו אחיו החורגים.
זאת ועוד, אנחנו רואים שיצחק, ספק אם ידע על מכירת הבכורה
ואם ידע על המכירה, ספק אם הכיר בה.
" וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי; לֹא יָדַעְתִּי, יוֹם מוֹתִי . ג וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ, תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ; וְצֵא, הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי, צָיִד ד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וְהָבִיאָה לִּי--וְאֹכֵלָה: בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת."
(נניח לרגע למחשבה של מי שמבשלת, תרתי משמע, את האירוע המכונן הזה.)
מעניין שיצחק ביקש לברך את עשו בנו הגדול, ולא את עשו בכורו.
ועוד מעניין שיעקב, זה שלכאורה קנה את הבכורה מעשו, כשהוא מגיע אל אביו עם המטעמים שהכינה רבקה, הוא מציג את עצמו :
"... אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ--עָשִׂיתִי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי; קוּם-נָא שְׁבָה, וְאָכְלָה מִצֵּידִי--בַּעֲבוּר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ".
אם העסקה של קניית הבכורה , שרירה וקיימת, היה צריך יעקב להציג את עצמו לפני אביו כך- " אָנֹכִי עֵשָׂו בלי בְּכֹרֶךָ. או כך - " אָנֹכִי יעקב בְּכֹרֶךָ " !
ננסה ליישב את כל השאלות הללו ולהבין מה כל אחד חשב ומה כל אחד רצה להשיג.
נתחיל עם רבקה, אם התאומים שמבשלת, תרתי משמע, את המחזה הזה.
רבקה אוהבת את יעקב בנה יותר מאהבתה לבנה עשו ורוצה שהוא יהיה זה שיקבל את הירושה. לא את הירושה הגשמית של הרכוש והכסף, רבקה מייעדת ליעקב.
עשו כאיש שדה וכצייד, אותו המורשת של אברהם לא ממש מעניינת.
נזכיר שיעקב ועשו עדיין זוכים לחיות במחיצתו של אברהם.
כשיצחק נולד, אברהם היה בן מאה שנה. כשנולדו יעקב ועשו, יצחק היה בן שישים שנה ואברהם בן מאה ושישים שנה. אברהם נפטר בן מאה שבעים וחמש שנה, הווה אומר שיעקב ועשו היו אז בני חמש עשרה שנה.
על אברהם מעיד האל :
" וַיהוָה, אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה . יח וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. יט כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו." (פרק יח)
אברהם , כנראה, ניסה ללמד את הנערים לשמור את "דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".
הצייד, מעצם מעשה הציד, שבו אדם נוטל משהו שלא שייך לו וגם נוטל את חייה של החיה הניצודה, לא יכול לעשות צדק. בנוסף לכך הוא מתבטא בגסות ומבקש מיעקב להלעיט אותו.
את ההתנהגות הזו רבקה זיהתה אצל עשו. יצחק שהיה גם עיוור וכנראה גם תמים, לא היה ער לתכונות האלו אצל עשו. יצחק כאמור, ראה בתכונות הציד,תכונות טובות של איש בעל יוזמה שיודע להתמצא בשדה וביער.
יעקב כנראה לא היה כל כך תמים כפי שניסו לצייר אותו כ - "איש תם יושב אוהלים". דרכו של יעקב כן הייתה לעשות צדקה. כשרבקה אימו מציעה לו להתחזות לעשיו, הוא לא ממש אוהב את הרעיון :
" וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. יב אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה. "
יעקב מבין שלהתחזות, זו לא ממש "מעשה צדקה" ויחד עם זאת מדרך כיבוד האם, הוא מתנסח בעדינות כדי לא לפגוע בה .
רבקה נחושה במטרה שהציבה לעצמה שיעקב יהיה הבן הממשיך.
" וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ, עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי, וְלֵךְ קַח-לִי."
יעקב מבין שעל כף המאזניים נמצאת החלטה עם משמעויות גורליות לעתיד ולכן : "... וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, וַיָּבֵא, לְאִמּוֹ; וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו ."
רצף הפעולות של יעקב מהדהד לנו את רצף הפעולות של עשו כשיעקב הכין מטעמים ועשו חשק בהם :
" וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה".
יעקב נזכר שעשו כבר ויתר על הבכורה ועל תפקיד הבן הממשיך של דרך אברהם ויצחק. עתה, נותר ליעקב לעשות מעשה כדי לממש את הויתור של עשו על הבכורה. זה נכון שזו לא בדיוק הדרך הישרה שיעקב היה רוצה לקבל את התפקיד, אבל כשיש לו את הגב של אימא רבקה, יעקב מתמסר למשימה.
רבקה יודעת שהמשפחה שלה היא חוליה משמעותית בתהליך שהותווה ע"י ישות על אנושית והיא לוקחת על עצמה את האחריות להשפיע לדורות. חשוב לה שיצחק ינחיל ליעקב את הדרך שקיבל מאביו אברהם. היא הרי זוכרת את שנאמר מפי האל, ששניהם לא יוכלו לקבל את ההובלה של בניית העם שמתפתח ממשפחת אברהם בן תרח. היא מכירה היטב את שני בניה וברור לה מי צריך להיות הממשיך והיא עושה כל שביכולתה כדי לוודא שאכן כך יהיה.
נאחל ונייחל שכל אחד יידע למצוא את התפקיד הראוי לו בעולם הזה ולמלא אותו על הצד הטוב ביותר לדעתו , לשמחת הוריו ומשפחתו ולמען עמנו וארצנו
