השבת אנו מתחילים את הספר השלישי, ספר ויקרא. ספר לא פשוט. כשאנחנו היינו ילדים, לא לימדו אותו בכיתה ג', לפי סדר הספרים, אלא דחו את לימודו לכיתה ה'. ספר ויקרא נקרא גם ספר הקורבנות. קורבנות הן דבר קשה להבנה.
החוטא הראשון המוזכר בתורה הוא הכהן המשוח בשמן, זה שאמור לכפר על חטאי האחרים. לכן, הוא חייב לבדוק את עצמו תחילה. אם חטא, הוא צריך קודם לכפר על עצמו. אחר שכיפר על עצמו ובא בידיים נקיות, הוא יכול לכפר על שגגה שנעשתה על ידי כל העם.
לא ברור, לאיזה חטא, שנעשה בשגגה על ידי כל העם, התכוונה התורה.
כשאנחנו עדים בימים אלו לשנאה היוקדת שפרצה במחוזותינו, יכול להיות שהכוונה היא לשנאת חינם !
מי הנושא באחריות לשגגת העם ?
לפי ההוראה לזקני העם לסמוך את ידיהם על ראש הפר, אנו יכולים להסיק שהם הנושאים באחריות !
ומי הם אותם זקני העם ?
נראה שבימינו זקני העם הם שלושת הרשויות :
נבחרי העם, קרי הכנסת. הממשלה והשופטים.
לכל אחת מהרשויות הללו יש אחריות למה שקורה לאותה שגגה.
הכנסת בחוקקה חוקים, צריכה לפרסם אותם ברבים ולהסביר לשם מה באו החוקים האלו לעולם.
הממשלה צריכה לפעול כדי שיהיה ברור, שאסור שתצא כזו שגגה על ידי כל העם.
בתי המשפט צריכים לפסוק על פי החוקים ואם צריך, להטיל עונשים שיגרמו לציבור לא לרצות לעבור על החוקים.
נשיא יחטא
אחרי שעסקנו בחטא כלל הציבור, מזהירה התורה מפני חטאים שיעשה הנשיא, קרי השליט. כאן, לא הותנה ולא נכתב כמו אצל האחרים "אם נשיא יחטא". הנחת היסוד היא- שהנשיא יחטא !
כשאנחנו מטפלים בדברים "שלא ייעשו", מעשיו של האדם הבודד הם בתחתית סדר העדיפויות. לפני כן, צריך לטפל באי סדרים של אנשי השררה ובאחריותם על הובלת העם לעשות משגים שלא יעשו.
למעשיהם של שליחי הציבור יכולה להיות כפרה רק כשהם מופיעים בפני הציבור, מודים בטעותם ובאחריותם ועושים מעשה כדי שמשגים כאלו לא יחזרו עוד לעולם, לא על ידם וודאי לא על ידי העם בהובלתם.
