אנו רגילים כבר שנים רבות לציין את א' בתשרי כראש השנה. זאת למרות שבתורה, ממנה אנו שואבים את כל אמונתנו ועל פיה אנו מציינים את מסורת חגינו, לא מצוין – ראש השנה. כבר ציטטתי בשנים הקודמות את הכתוב בתורה על היום הזה, בספר ויקרא : ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ . כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה' ) .”ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה(
ופעם נוספת בספר במדבר: ”וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ)”.במדבר כ"ט, א'-ו' (
מה שברור הוא שהחג הזה מתקיים בוודאות בראש חודש תשרי, שעל פי מניין החדשים המתחיל בניסן, הוא החודש השביעי.
יש מי שניסה לומר שחודש ניסן הוא ראשון החודשים, אבל לא בהכרח ראש וראשון לימים של השנה. מה גם, שלא כתוב שיש לעשות מעשה מיוחד בראש החודש הזה. מה שכן נאמר- שזה היום בו צריך להודיע לבני ישראל שאת המעשה, קרי, לקחת "שה לבית אבות", צריך לעשות ביום העשירי, קרי י' בניסן, ולשמור את השה, עד ליום הארבע עשר. אז ביום יד' ביום חג הפסח צריך לשחוט אותו.
נשים לב למקבילות בין הימים בחדש ניסן בחודש הראשון, לבין הימים בחודש תשרי, הוא החודש השביעי.
ראש החדש בתשרי הוא ככתוב לעיל, "יום הזיכרון" (שהפך עם השנים ליום הדין, כמבוא ליום הדין האמיתי בעשור לחודש ). המקביל , בראש חודש ניסן, זה היום בו מודיעים, מזכירים ומכריזים, שביום העשירי צריך לקחת "שה לבית אבות".
על היום העשירי לחודש השביעי, הוא חודש תשרי, נאמר :
" אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה. כח וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. "
האם יש קשר בין היום העשירי בחודש ניסן, בו לוקחים "שה לבית אבות", לבין היום העשירי בתשרי, בו לוקחים "שני שעירים" "שעיר אחד לעזאזל" ? ביום העשירי גם מענים את הנפש קרי ב - "יום הכפורים" ?
ואחר כך בחודש תשרי :
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה.
ובחודש ניסן :
"בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת: "
אולי בעצם, אנחנו נמצאים בשני מחזורים של ראשי חצי שנה ?!
מחזור חצי שנתי אחד הוא לעונת הגשמים והחצי השני הוא המחזור הקיצי.
יכול להיות שמלכתחילה כל יום היה אמור להיות יום זיכרון. אבל, כנראה שזה קשה עד בלתי אפשרי לחיות תחת זכוכית מגדלת, כל יום ויום. לכן, קבעו לנו מאזן חצי שנתי שבראשו אנחנו חייבים לעשות חשבון נפש ואחריו יש לנו גם שבוע נופש, הן בסוכות והן בפסח.
הסיבה לישיבה בסוכה היא אותה סיבה לאכילת המצות – "זכר ליציאת מצרים".
יציאת מצרים מלווה אותנו ונוכחת בחגים המרכזיים שלנו, החגים המשפחתיים, המחברים אותנו- בישיבה בסוכה, בפסח- סביב שולחן הסדר וגם ברגל השלישית בשבועות -בעת הזכרת מעמד מתן תורה, שהיה האירוע המכונן במסע מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ ישראל. בכל דור ודור אנו מחויבים לראות את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים. זו אינה חוויה חד פעמית אלא חוויה הטבועה וצרובה בגנום של העם שלנו.
על סיפה של השנה החדשה, יש לצערנו מי שמזכיר לנו ולא בהיבט החיובי, את עמנו ומוצאנו ואת המיוחדות והשונות שלנו מהעמים האחרים, שונות שמניעה כנראה שנאה עזה כלפינו עד רצון לכלותנו בכל דור, מחדש.
וגם אם ביום הזה הבשורות לא טובות , נתפלל גם בשנה זו – שייתמו אויבינו וייתמו חטאים מהארץ, שלנו ושל אחרים, שנוכל לשבת לבטח בארצנו, להתחיל שנה חדשה, שבמעשינו, בדיבורנו ובתפילתנו, נצליח להשפיע שתהיה טובה יותר מהקודמת.
