פרשת השבוע, פרשת כי תצא, מכילה אוסף לא קטן של הוראות לחיים טובים יותר.  ננסה להתבונן ולהבין האם יש קשר בין רצף ההוראות הללו. 
 
לא ברור מדוע מחלקי הספר לפרשות בחרו להתחיל את הפרשה דווקא כאן :
 
" כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ." (דברים כא, י )
 
נזכיר, כי לקראת סוף הפרשה הקודמת, פרשת שופטים, כבר היה לנו קובץ של הוראות לפני יציאה למלחמה, שהתחיל גם הוא בלשון הזו :
 
" כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם:  כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם .  ב וְהָיָה, כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה; וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל-הָעָם.   ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ--מִפְּנֵיהֶם.   ד כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם--לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם." (דברים כ, א )
 
נזכיר עוד, כי היציאה למלחמה היא יציאה מחוץ לגבולות הארץ וגם אם לא נמסרה הסיבה למלחמה הזו, בכל מקרה צריך קודם לנקוט בדרכי שלום :
 
" כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם .  יא וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ:  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ.   (שם כ, י-יא )
 
רק אחרי שניסיונות השלום לא עזרו אתה רשאי לצאת למלחמה :
 
... וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה--וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ.   יג וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ; וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ, לְפִי-חָרֶב .  יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל-שְׁלָלָהּ--תָּבֹז לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.   טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים, הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה, הֵנָּה.   טז רַק, מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה--לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה." (שם כ, יא- טז )
 
במלחמה כזו, המוגדרת מלחמת רשות, מלחמה בה אתה יכול להחיות את הנשים, שם לפתח חטאת רובץ.  במקרה כזה מתעוררים היצרים :
 
" וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה".
 
אם היצר והחשק שלך מתגברים תוך כדי המלחמה, צריך לעדן אותם.  צריך להעביר את אותה אישה שחשקת בה, תהליך בה היא לא ממש נראית במיטבה. אבלות על משפחתה, פריעת שיער ועוד... ואחרי כל התהליך, אם אתה עדיין באמת רוצה אותה לאישה, תוכל לקחתה.  
אלא שזה כנראה לא סוף הסיפור. לפי מה שבא אחר כך, אנחנו נוטים להבין  שללוחם הזה כנראה מחכה אישה בבית.  האישה החדשה מתווספת על זו שחיכתה בבית ועכשיו יש בבית אישה חדשה נחשקת  ואהובה, דבר שכנראה גורם לותיקה להפוך שנואה או אהובה פחות.  
 
"כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה .  טז וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה, לוֹ--לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר.   יז כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא, לוֹ:  כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה...
 
אם יש שתי נשים בבית, יש גם שתי קבוצות של ילדים, אלה של הותיקה ואלה של החדשה.  מטבע הדברים אם אדם אוהב אישה הוא אוהב יותר גם את צאצאיה.
הילדים שרואים את ההתנהלות בבית, את היחס של האבא לקבוצות ילדיו, כנראה לא מוכנים לשתוק ומתנהלים מול האבא בדרך שנוער מתמרד יודע לפעול.
 
... כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.   יט וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ.   כ וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא.   כא וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. " 
 
על מקרה כזה של בן סורר ומורה כבר אמרו חכמינו שלא היה ולא נברא. אחת הדרישות, כדי להרשיע בן סורר ומורה, היא ש  "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ". 
ודרשו שהאב והאם יאמרו את דברם באותו קול באותו רגע !  
 
ברור לנו שלא הייתה כוונת הכתוב שהורים יגרמו להוצאת בנם להורג ותהיה התנהגותו כפי שתהיה. ברור לנו שהקול, קרי החינוך שיכול האב שהכניס הביתה אישה נוספת, לתת לצאצאיו, הוא דוגמא אישית רעה מאוד.  וברור לנו שהאם לא הייתה בדעת האב, ומה שייסר את הבן זו ההתייחסות של האב אל אשתו הראשונה כשנואה.
 
ומדוע, במקרה כזה, צריכים כל ישראל להשתתף במימוש גזר הדין האכזרי ?
 
"  וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. " 
 
כשקורה שבבית כזה עולות צעקות וכל ישראל לא שומעים את המצוקה, אזי כל ישראל נושאים באחריות. לא יכול להיות שהשכנים ורשויות המדינה לא קשובים למה שמתרחש בבתים כאלה. האשמה אינה על ראש הבן כי אם על ההורים ועל כל מי שעמד מהצד ולא נרתם לסייע.
אנו מכירים את המושג שמצווה גוררת מצווה ולצערנו עברה גוררת עברה.  כשחוש המוסר והצדק של האדם משתבשים, הדבר מביא אותו למורד, לעשות מעשים שגוררים עוד יותר נמוך במורד.
 
נקווה לימים טובים על ישראל