פרשת השבוע פרשת בלק
 
סיפור בקשת בלק מבלעם ויותר מכך פתיחת הפה של האתון המדברת עם בלעם, הם מהסיפורים היותר ידועים הכתובים בספר התורה. אבל משה - כותב התורה ובני ישראל, לא נכחו באירועים הללו ולא נטלו חלק במחזות ובנאומים של בלעם. אז מהיכן מגיע הסיפור הזה אל תוך ספר התורה ?
 
האפשרות הסבירה היא שהאל, זה המתגלה ומדבר עם בלעם, הוא זה שסיפר למשה כדי שמשה יבין  את הרקע למעשה בני ישראל עם בנות מואב :
 
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב.   ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן .  ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל...  
 
נזכיר שעם ישראל נמצא כבר ממש סמוך לכניסה לארץ ישראל המובטחת, הן במרחק הזמן והן במרחק הדרך מהארץ. אז מי הם אותם גברים שלא יכולים להתאפק עוד קצת ובוחרים גם לזנות עם בנות מואב וגם לזבוח לאלוהיהן ?
 
סביר להניח שאלו גברים בשנות השישים לחייהם שאמורים למות לפני הכניסה לארץ. יכול להיות שהם אלמנים, יען כי נשותיהן כבר מתו במדבר ואין להם מה להפסיד. 
 
ומה עם המחויבות שלהם כלפי צאצאיהם וכלפי המסורת שצריך להנחיל לדורות הבאים ?  האם אפשר להתנהג בצורה מופקרת ו...  אחרינו המבול ?!
 
כשחלק מהעם פרוע ושטוף זימה, על מי מוטלת החובה לעשות מעשה כדי לעצור את ההתדרדרות ולהחזיר את העם אל דרך הישר ?
 
"... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל.   ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל:  הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר ." 
 
התפקיד מוטל על השופטים !!     מדוע דווקא על השופטים ?
 
הציווי הוא להרוג !!   כבר אמר אברהם "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" ?
 
באופן רגיל, מי שצריך להוציא גזר דין מוות אלו הם השופטים. ברור שלא הורגים ללא משפט. אבל אם השופטים מתמהמהים לעשות את תפקידם . אם המשפטים מתארכים למשך שנים, אבל החיים נמשכים ודורשים פתרונות מיידים, או אז יש כנראה יוצאים מן הכלל, שלא צריך להמתין למשפט ארוך אלא חייבים לעשות מעשה, כדי לעצור את התופעה המסוכנת הפושטת בציבור.
 
" ..  וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.   ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן ; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.   ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל . ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף." (במדבר כה)
 
כשההמון משולהב ומוסת ועורך משתים ותהלוכות זימה ללא בושה לעיני כל,
לרוב בני האדם הישרים, קשה לקום ולעמוד מול טירוף החושים בו נמצא קהל לא קטן, גם כשאתה משוכנע שהצדק איתך.  במצב כזה אין ברירה ומישהו אמיץ חייב לעשות מעשה שידהים את כולם ויגרום להם לעצור ולבחון מחדש את המצב.  זה מה שעושה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.
 
פנחס לא הוגדר כרוצח. זו גם לא נקמה וזה לא פוגרום. זה העונש הראוי שחייבים להפעיל כאן ועכשיו ובאופן חריג, בלי להמתין שבית המשפט ידון ויוציא את גזר דינו. זה המקום שהרשות המבצעת חייבת לעשות מעשה מיידי ועל בית המשפט מוטלת החובה לא להתערב במעשה המשילות השלטוני !!
 
זה מעשה לטובת הציבור, ולא לחינם הוא מוגדר על ידי האל כמעשה שלום !!
 
כך יאמר האל על מעשה פנחס מיד בתחילת הפרשה הבאה פרשת פנחס :
 
" פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי .  יב לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.   יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."  (במדבר כה , יא-יב )
 
לא לחינם פנחס מוצג כאן עם היחוס שלו לאהרן הכהן שהיה ידוע כרודף שלום. מעשים כאלה הם מעשים של אנשים גדולים. פנחס למד ממשה שיש רגעים, כשאתה רואה עוול ומבין שאף אחד לא קם לעצור את העוול, אתה חייב לקום ולעשות מעשה. 
 
" וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם ; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.   יב וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל." 
 
על זה אמרו לפנינו : "במקום שאין איש היה אתה איש " !
 
נקווה שלא נזדקק לכך. נקווה שהשקט והשלום בתוכנו, ישובו במהרה ונשוב לחיות באהבה, באחווה בשלום ורעות.