תאריך ושעה
 


מונה:


המלחמה במדיין כדוגמה לניהול מלחמות

השבת נקרא שתי פרשיות אחרונות של ספר במדבר מטות ומסעי, ובעצם נסיים את סיפורי התורה בתיאור מסעיהם של בני ישראל במדבר. מהשבוע הבא נתחיל את ספר דברים, שהוא ספר שבו משה נואם בפני העם החדש שנולד במדבר ומסכם להם את כל מה שקרה מאז יציאת מצרים ועד סמוך לפני כניסתם לארץ ישראל.
 
בימים אלו של מלחמת ישראל מול כל אויבנו מסביב , ננסה לראות האם ומה ניתן ללמוד ממלחמות ישראל בעבר כפי שהם מופיעים בשתי הפרשות מטות ומסעי.
ראשית משה מוציא צוי גיוס לכל שנים עשר השבטים ללא יוצא מן הכלל.
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן. ד אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה--לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. ה וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף לַמַּטֶּה--שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, חֲלוּצֵי צָבָא .  ו וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא:  אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ.  
מי שמגייס את הלוחמים לצבא הוא המנהיג המדיני. משה המנהיג המדיני ממנה את המפקד העליון של הצבא והוא בוחר בפנחס בן אלעזר הכהן. מדוע משה בחר בפנחס לעמוד בראש הצבא במלחמה ?
מי עמד בראש הצבא עד למלחמה במדין ?
במלחמה בעמלק עמד יהושע בראש הצבא :
" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי.    י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק;"
במלחמות האחרות לא ברור מי עמד בראש המלחמה. יכול להיות שיהושע המשיך בתפקידו כראש הצבא. כאן בפרשתנו אנחנו כבר אחרי שנבחר יהושע, כמחליפו של משה וכנראה שפנחס, שהוכיח שהוא לא פוחד לשאת חרב וגם להשתמש בה, הוא זה  שנבחר כמחליפו של יהושע.
איך התנהלה המלחמה ? מה היו מטרות המלחמה ומהו ניצחון במלחמה ?

" ... וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר.   ח וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב"
ניצחון במלחמה משמעותו לפי מה שציוה האל את משה, היה להרוג את כל הגברים, שהם פוטנציאליים להמשיך להיות גורם שיכול להרוג בעם ישראל. במיוחד מציינים את שמות כל המנהיגים של מדיין, כשאם אתה רוצה לנצח אתה חייב להרוג אותם.
לא ברור לנו האם מנהיגי העם וראשי הצבא בימינו, קראו ולמדו מפרשת השבוע, אבל בפועל זה מה שמתבקש וזה מה שהם מורים ופוקדים על אנשי הצבא לבצע. אלא שלהתנחלות ולהתיישבות בארץ, כמופיע להלן, יש הוראות נוספות. גם בפרשת מסעי, פרשה המסיימת את הספר ואת מסע בני ישראל ממצרים לארץ כנען ההופכת לארץ ישראל, יש הוראות מה צריך לעשות בארץ .
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר .  נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן.   נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ .  נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ:  כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ  .  נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה:  לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ.   נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.   נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם. " 
 
הציווי בפסוקים הללו הם אולי הדברים הכי חשובים כדי שנוכל לחיות כאן .
על פי הכתוב, צריך להוריש את כל יושבי הארץ ואסור להותיר מהם. יען כי :
" אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. " 
עם ישראל מוזהר שכאן, בארץ ישראל, זה לא אירופה ולא אמריקה. כאן אלה לא הילידים האינדיאנים בארצות הברית, כאן אלו צוררים שלא יניחו לנו אם לא נחסל את כל הרוע הזה.
בפרשת מסעי מופיעים גם גבולות הארץ אותה צריך להוריש לבני ישראל :
"  וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   ב צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן:  זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ.   ג וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן, עַל-יְדֵי אֱדוֹם; וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה .  ד וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר, וְעָבַר עַצְמֹנָה .  ה וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן, נַחְלָה מִצְרָיִם; וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו, הַיָּמָּה .  ו וּגְבוּל יָם, וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל יָם.   ז וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן:  מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר.  ח מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת; וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל, צְדָדָה .  ט וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן.   י וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם, לִגְבוּל קֵדְמָה, מֵחֲצַר עֵינָן, שְׁפָמָה.   יא וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה, מִקֶּדֶם לָעָיִן; וְיָרַד הַגְּבֻל, וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה.   יב וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח; זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ, סָבִיב .  יג וַיְצַו מֹשֶׁה, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה יד כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי, לְבֵית אֲבֹתָם, וּמַטֵּה בְנֵי-הַגָּדִי, לְבֵית אֲבֹתָם; וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה, לָקְחוּ נַחֲלָתָם .  טו שְׁנֵי הַמַּטּוֹת, וַחֲצִי הַמַּטֶּה:  לָקְחוּ נַחֲלָתָם, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ--קֵדְמָה מִזְרָחָה".
גבולות הארץ המובטחת , (ולא מהפרת והחידקל) הם בעצם בצפון, הקו שעובר מהים אל החרמון. במערב, הים התיכון. במזרח, הירדן אבל גם בצד השני שלו שם בקשו להתנחל השבטים ראובן וגד וחצי שבט המנשה.  בדרום, הגבול הוא בערבה עד גבול מצרים כנראה באזור תעלת סואץ ,כולל עזה.
ארץ די קטנה שעיני כל העולם נתונות אלינו. לפעמים לחיוב ולפעמים לשלילה.
שנזכה לחיות בארץ המובטחת "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" "באהבה אחווה שלום ורעות", בעיקר בתוכנו ובנינו.


לייבסיטי - בניית אתרים