כשהיינו צעירים בבתי הספר למדנו בעל פה את משלי בלעם. מה כל כך חשוב היה במשלי בלעם שהיה צורך לדעת אותם בעל פה ? בעל פה היינו צריכים גם ללמוד עוד כמה דברים שהיו כנראה חשובים בעיני מי שקבע ללמוד אותם על פה, כמו : עשרת הדברות/ שירת הים/ שירת דבורה/ שירת דוד/ קינת דוד על שאול ויונתן. פרשת האזינו.
ננסה לברר מה יש במשליו של בלעם.
נאום המשל הראשון :
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב, מֵהַרְרֵי-קֶדֶם--לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. ח מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם יְהוָה. ט כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ".
ארבעה דברים אומר בלעם בנאומו הראשון:
ראשית, הוא מכריז שהוא לא אחראי לכלום. הוא הגיע לפי בקשת בלק.
שנית , הוא לא אחראי למוצא פיו יען כי הוא מדבר רק על פי מה שמורה לו האל.
שלישית, וכאן הוא כבר מעביר מסר לעולם ואולי גם לעם ישראל- עם ישראל הוא עם מיוחד שלא תלוי במה שהגויים עושים ומחליטים. ממש ברגע זה,כשהדברים נכתבים, בהאג החליטו אומות העולם שהתיישבות ישראלית ביהודה ושומרון היא לא חוקית !
זה כמו לומר שההתיישבות ההולנדית בהאג היא אינה חוקית, או ההתיישבות השוודית בשטוקהולם, או ההתיישבות הבריטית בלונדון !!!
הדבר הרביעי, אומר בלעם, אל תפחידו את הישראלים עם הבטן של האם הערבייה. עם ישראל עוד יעלה ויפרח וימנה רבים וטובים.
נאום המשל השני :
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: קוּם בָּלָק וּשְׁמָע, הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר. יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה. כ הִנֵּה בָרֵךְ, לָקָחְתִּי; וּבֵרֵךְ, וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה . כא לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. כב אֵל, מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם--כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, לוֹ. כג כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה-פָּעַל, אֵל. כד הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה".
מה אומר בלעם לבלק במשל השני ?
ראשית, תדע ויידע כל העולם, שלעם הזה יש אלוהים והוא המלך שלהם.
שנית, זה האל שעשה ניסים במצרים והוציא אותם משם.
שלישית, קסמים לא עובדים על העם הזה.
ובסוף באה האזהרה: לא כדאי לך להתעסק איתם יען כי הם נלחמים כמו אריות ולא עוצרים עד הניצחון המוחלט. הם כמו אריה שאוכל את הטרף עד תום.
המשל השלישי :
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. ד נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. ה מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. ו כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם . ז יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ . חאֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם, כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ; יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם--וְחִצָּיו יִמְחָץ. ט כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ; מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.
נדלג על התשבחות שבלעם משבח את עצמו ונתרכז בכך שהוא מלמד אותנו לראות את הטוב בכל דבר:
" מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. ... כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה "
על פי צורת ההתיישבות של עם ישראל ניכר כאן הסדר האלוהי.
ושוב חוזר בלעם לשני המוטיבים המרכזיים שבגללם לא כדאי להתעסק איתנו. ראשית, האל שלהם הוא זה שהוציאם ממצרים : "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם" .
שנית הם נלחמים כאריות : "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא..."
ואוכלים את אויביהם בלי מלח :"יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו, וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם--וְחִצָּיו יִמְחָץ"
נאום הסיום :
"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן . טז נְאֻם, שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל, וְיֹדֵעַ, דַּעַת עֶלְיוֹן; מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב; דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת. יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה, וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר--אֹיְבָיו; וְיִשְׂרָאֵל, עֹשֶׂה חָיִל. יט וְיֵרְדְּ, מִיַּעֲקֹב; וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד, מֵעִיר . כ וַיַּרְא, אֶת-עֲמָלֵק, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד . כא וַיַּרְא, אֶת-הַקֵּינִי, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: אֵיתָן, מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע, קִנֶּךָ . כב כִּי אִם-יִהְיֶה, לְבָעֵר קָיִן--עַד-מָה, אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ. כג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: אוֹי, מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל. כד וְצִים מִיַּד כִּתִּים, וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר; וְגַם-הוּא, עֲדֵי אֹבֵד . כה וַיָּקָם בִּלְעָם, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ; וְגַם-בָּלָק, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ."
השורה התחתונה מכל ההופעות שנתן בלעם היא, שעם ישראל יסיים בניצחון מוחץ מול מואב.
שמות אויבינו משתנים עם השנים, אבל מטרתם הייתה ונותרה אחת.
ואנחנו – נזכור תמיד : וְיִשְׂרָאֵל, עֹשֶׂה חָיִל.
זו המורשת, החובה והאפשרות היחידה שאנו מחויבים לה.
כאז כן עתה, עלינו לסיים את המלחמה בניצחון מוחץ.
