לרגל טו בשבט סיירנו אתמול בישובי חבל הנגב המערבי הגובל בעזה והשתתפנו בנטיעות עצים בקיבוצים יד מרדכי, מגן, צאלים ובחוות הדקלים השוכנת על נחל גרר שנשפך לנחל הבשור, שהופך לנחל עזה. ביקרנו גם ביער בארי, שם התקיימה המסיבה העצובה ביותר . במבט ראשון היער נראה כמו האתרים ביערות פולין שם נרצחו יהודים לפני כשמונים שנה.
היום הוא יום לפני יום השנה הבין לאומי לשואה, שנקבע לפי היום בו שיחררו הרוסים את מחנה אושוויץ. "לי יש שני ימי הולדת, אני השתחררתי יום לפני אושוויץ" כך נהגה אימא לאה גבריאלה מוסקל לבית גרינצוויג לומר. זה בדיוק היום – 26.1 לפני 79 שנים.
פרשת השבוע, פרשת בשלח, פותחת בתיאור יציאת מצרים :
" וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ... כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר . כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי, הָעָם."
מה ראה ריבונו של עולם שהחליט לא להנחות את העם היוצא ממצרים לנווט אל ארץ ישראל בדרך הקצרה ביותר, לאורך חוף הים, דרך עזה ?
על פי הכתוב, הסיבות הן :
"כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"
ראשית, כי ארץ פלשתים מאוד קרובה למצרים.
שנית, הנחת העבודה היא, שהמעבר דרך ארץ פלשתים יביא למלחמה.
זה לא כל כך הגיוני לפי האמור בהמשך :
" ... וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. כב לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה--לִפְנֵי, הָעָם."
אם יש לך הגנה של עמוד האש ועמוד הענן, מה יש לפחד ממלחמה ?
יתרה מכך, בהמשך יאמר משה לעם :
" אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן."
מי הם הפלשתים, שיש חשש שמלחמה עמם תוביל את העם חזרה למצרים ?
אברהם יורד וגר בגרר :
"וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר". (בראשית כ, א)
גם יצחק יורד וגר בגרר, היא ארץ הפלשתים :
" וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרה. "
היחסים בין יצחק לאבימלך מלך פלשתים מסתיימים בגירוש יצחק. עם זאת, אבימלך מגיע עם שר צבאו ליצחק עם מסר כפול. הוא רוצה שתהיה ביניהם אלה- ברית :
"וַאֲבִימֶלֶךְ, הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר; וַאֲחֻזַּת, מֵרֵעֵהוּ, וּפִיכֹל, שַׂר-צְבָאוֹ . כז וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק, מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי; וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי, וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם . כח וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה יְהוָה עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ . כט אִם-תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה, כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ, וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם; אַתָּה עַתָּה, בְּרוּךְ יְהוָה".
אלה יכולה להתפרש הן כברית והן כקללה.
כארבע מאות ושלושים שנה חולפות בין ירידת יצחק לגרר לבין יציאת בני ישראל ממצרים. אבל הקללה עדיין רובצת על היחסים בין הפלשתים לבין בני ישראל.
היום, יושבי ארץ הפלשתים, הערבים שבעזה, אין להם דבר וחצי דבר עם אותם פלשתים שישבו שם בצאת ישראל ממצרים. אבל על המקום הזה כנראה רובצת איזו שהיא אלה, קללה של רוע. לא רק מצפון נפתחת עלינו רעה, גם מדרום מארץ פלשת פולשת אלינו רעה אכזרית. אין ברירה אלא לכלות אחת ולתמיד את אלת עזה ובנותיה .
ערביי עזה רובם ככולם מוצאם ממצרים. חלקם עלו עם החליף עלי כמהגרי עבודה והתיישבו לאורך חוף הים, כולל בתל אביב, בכפרים- סומייל ושייח מונס. הגיע הזמן להחזיר אותם למקומות מוצאם במצרים.
בתקווה לחיסול החמאס והרוע בעזה ובתוככי ארץ ישראל, כדי שבסוף המלחמה, האלה, מלשון קללה, תקבל את המשמעות של אלה מלשון שבועה וברית שלום עם הארצות השכנות שמחוץ לארץ ישראל.
