פרשת פקודי סוגרת את הספר השני של התורה, ספר שמות:
"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית--בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן. יח וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּתֵּן אֶת-אֲדָנָיו, וַיָּשֶׂם אֶת-קְרָשָׁיו, וַיִּתֵּן אֶת-בְּרִיחָיו; וַיָּקֶם, אֶת-עַמּוּדָיו. יט וַיִּפְרֹשׂ אֶת-הָאֹהֶל, עַל-הַמִּשְׁכָּן, וַיָּשֶׂם אֶת-מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו, מִלְמָעְלָה--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה. {ס} כ וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת, אֶל-הָאָרֹן, וַיָּשֶׂם אֶת-הַבַּדִּים, עַל-הָאָרֹן; וַיִּתֵּן אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן, מִלְמָעְלָה. כא וַיָּבֵא אֶת-הָאָרֹן, אֶל-הַמִּשְׁכָּן, וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ, וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה…
השנה היא מה שאנחנו מכנים "שנה מעוברת", הנושאת בתוכה עוד חודש אדר. לו לא הייתה זו שנה מעוברת, אזי היינו מציינים היום לא את ראש חודש אדר ב' אלא את ראש חודש ניסן, שהוא גם ראש השנה וגם יום הקמת המשכן, כפי שמצוין בפרשתנו.
בימינו לא ממש מציינים את היום הזה, לא כראש השנה ולא כיום הקמת המשכן. מציינים את ראש חודש ניסן רק בראש חודש כמו כל ראש חודש.
משנשלמה הקמת המשכן, זה שעליו נאמר "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", האם אכן יורד האל אל המשכן ושוכן בתוכו ?
"וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לה וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן . לו וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם. לז וְאִם-לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן--וְלֹא יִסְעוּ, עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ. לח כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ--לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם."
האם מה שנאמר ש – " כְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. "
האם זה בהכרח הימצאות האל בתוך המשכן או רק כבודו - משהו ערטילאי או משהו מרוחו של האל?
מספרים על ר' איצ'ה מאיר – האדמ"ור הראשון בשושלת חסידות גור ומייסדה, שכשהיה ילד קטן אמרו לו :
"ניתן לך עשרה זהובים אם תאמר לנו היכן נמצא אלוהים".
אמר להם הילד איצ'ה-מאיר: "אני אתן לכם מאה זהובים אם תאמרו לי היכן אלוהים לא נמצא" !
על זה נאמר "כבודו מלא עולם".
בימים כאלו אחרי שבת בה נפל עמית עם מטוס בהרי ירושלים, ימים שבהם בא לנו לזעוק ולשאול את האלוהים שאלות, אולי בשבוע כזה אנחנו יכולים להקשיב למשורר שכתב :
"אם אדם נופל ממטוס... גם אלוהים לא יכול להציל אותו" !
לא ברור אם אלוהים לא יכול להציל או לא רוצה להציל. אבל אולי אנחנו לא צריכים לשאול את האלוהים שנמצא בכל מקום, אלא לשאול את עצמנו, כיצד הגענו למצב שאלוהים לא יכול או לא רוצה או שדרכו לא להתערב במה שהאדם עושה אלא במקרים מאוד מיוחדים.
האחריות היא שלנו. הבחירות שלנו, מעשינו, מחשבותינו, המילים שלנו לכולם השפעה עלינו ועל זולתנו ועל מה שמתרחש בעולם הסובב אותנו. ככל הנראה, אנחנו צריכים להשתדל, בכל פעם מחדש, לחשוב מראש על תוצאות אפשריות למעשינו שישפיעו עלינו, על סובבינו – משפחתנו, חברינו, עמיתינו ונשתדל לשאוף ולכוון תמיד או לפחות לרוב להשפעה טובה ולתוצאות מיטיבות .
