פרשת וישלח התשפב 2021
 
בשעה טובה הגיע החורף הטוב עם גשמי הברכה.
 
יעקב אבינו, עובר בחייו מערכות יחסים מורכבות מאד עם משפחתו ועם שכניו.
 
לא נעבור על  כל מסכת חייו רק נזכיר את שידוע לכולם. יעקב בורח מפני השמועה ששמעה אימא רבקה, על רצונו של עשו בנה להרוג אותו אחרי מות אביהם יצחק. נזכיר, שהתאומים יעקב ועשו נולדו כשיצחק היה בן שישים שנה. כשיעקב בורח לחרן, הוא בגיל שבעים לערך ואז יצחק בן מאה ושלושים. יצחק נפטר חמישים שנה אחר כך כשהוא בן מאה ושמונים.
 
אחרי למעלה מעשרים שנה, יעקב שוב בורח, הפעם מלבן דודו-מעסיקו-חמיו.  כשלבן משיג אותו, הם עורכים בירור על מערכת היחסים ביניהם ומסיימים במעין סולחה, כשבסיומה כל אחד הולך לדרכו.
 
עכשיו, בפרשתנו, יעקב חוזר מגולת חרן והיה מצופה ממנו לשוב לארץ כנען אל אביו ואל אימו ששלחו אותו לחרן ללבן, ולהציג בפניהם את המשפחה הגדולה שהוא הקים בגולה. אבל באופן לא צפוי, יעקב עסוק בדבר אחר. יעקב מחפש את הסולחה הבאה של המחלוקת הקודמת, עת לקח את ברכת אביו לבן הבכור, תוך כדי התחזות לעשו אחיו.   זה אומנם לא כתוב בשום מקום, אבל כנראה שיעקב ערך תחקיר על קורותיו של עשו וידע שהוא כבר לא גר עם ההורים בחברון, אלא עבר להר שעיר שכבר נקרא על שמו – ארץ אדום.  נזכיר שיעקב היה זה שנתן לעשו את הכינוי אדום, כשזה ביקש "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". 
 
הפרשנים אמנם יצרו מדרש נחמד על ההכנות שעשה יעקב "למלחמה, לתפילה ולדורון", אלא שמעשיו של יעקב לא ממש ברורים.  יעקב, כשמה של הפרשה, שולח שליחים אל עשו ומצווה :
 
"כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה.   ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. "
 
מה פשר המשימה שמציב יעקב לשליחים, לומר לעשו "אני רוצה למצוא חן בעיניך" ?!
 
עשו לא ממש מתייחס לשליחים. יתרה מכך, גם לעשו יש מודיעין והוא כבר בדרך לפגוש את יעקב ועוד עם צבא של ארבע מאות איש !, כך לפחות על פי תיאורם של השליחים.
 
זה נשמע מפחיד ויעקב צריך להתמודד עם האתגר הזה. אלא שלכאורה הוא עושה מעשה לא כל כך הגיוני:
 
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.    ט וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה."
 
מה פשר החלוקה "לשני מחנות" ?
 
"אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ" אז הוא ודאי יבוא גם אל המחנה השני.  גם אם כל מחנה ילך לכיוון אחר, כמה כבר יוכלו להתרחק וכמה יהיה לעשו     קשה להשיג אותם ?!
 
הוא לא ממש סומך על המעשה הזה, ומגיע למסקנה שבכל מקרה תפילה לא תזיק:
 
" ... קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת."
כאן לא נשמעת תגובה לתחינתו של יעקב מאלהי אבותיו – אברהם ויצחק.
 
בפועל, יעקב לא מחלק את העם לשני מחנות. ייתכן שהייתה זו רק מחשבה שעלתה במוחו. בפועל כולם הולכים יחד לכיוונו של עשו.
 
יעקב ממשיך במטרה הראשונה שהציב והיא: " לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ". למצוא חן בעיני עשו. לצורך כך הוא שולח אליו מתנות - עדרים עדרים , בתקוה ש –
" אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי. "
 
כשמתבוננים במה שיעקב עושה, לא ממש מבינים בשביל מה הוא היה צריך את כל המפגש הזה ודווקא עכשיו, כשהוא חוזר מהגלות עם משפחה גדולה ועם ילדים מאוד צעירים.
 
לא ניתן להסביר את המהלכים הללו, אלא אם רואים ביעקב את האיש המאמין באל המתגלה אליו בבית אל, בדרך ביציאתו, בשהייתו אצל לבן ובשובו אל ארץ מולדתו.  הביטחון ב-ה' יחד עם האמונה בכוחו של השלום עם אחיו, הם אלו שמניעים את יעקב  לסגור את החשבון המשפחתי עם האח היחיד שיש לו, ראשית לכל.
 
ואכן המפגש הזה מסתיים בחיבוקים ונשיקות :
" וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ."
 
ושוב יעקב עושה מאמצים למצוא חן בעיני עשו. פעמיים נוספות הוא מציין ומבקש לשאת חן בעיניו :
 
"  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: "
 
" וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. "
 
מה פשר הרצון העז של של יעקב "למצוא חן" בעיני אחיו ?!
 
יעקב מלמד אותנו פרק בהלכות גישור ופיוס.  כדי להפיג את המתח ואת הכעס צריך לחייך, צריך לשדר נינוחות וצריך לגרום לצד השני להבין שמכעס לא תצמח טובה לאיש.
 
כאמור לעיל, המפגש הזה בין יעקב לעשו אחיו מגיע לחיבוקים ונשיקות, שגם להם חלק חשוב בפיוס.
עשו, כמנהג אבותיו, מזמין את יעקב לביתו.
המפגש מסתיים בהבטחתו של יעקב :
" יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה."
 
יעקב מבטיח להגיע לשעיר, אבל בפועל מה עושה יעקב ?
 
" וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה  .  יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.  יח וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר.    יט וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה.    כ וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  "
 
לא ברור האם שוב אפשר לכנות את המעשה הזה - בריחה, או שזו רק הפרדת כוחות. כל אחד הולך לדרכו. יכול להיות שמתוך הברכות שקיבל מאביו יצחק , וממה שהוא שמע מאימא רבקה, הוא יודע  ששני לאומים ייפרדו...   כל אחד מהאחים צריך לבנות את הלאום שלו, במקום שלו רק כך תמנע המלחמה הבאה ותקטן השנאה.  אולי גם קצת חומר למחשבה לימינו .
 
שנדע כשצריך, להתפייס עם זולתנו, עם משפחתנו , לסיים בחיבוק שמאפשר המשך עם זיכרון טוב  ולמצוא כל אחד את מקומו ואת ייעודו בחיים.
 

שבת שלום של גשמי ברכה