ערב שבת פרשת שמיני התשפב 2022
 
פרשת שמיני הייתה פרשת בר המצווה שלי, שאז נקראה בשבת אחרי פסח – השבת שבה נולדתי.
 
אני לא זוכר את דרשת בר המצווה, אבל אין מי שלא זוכר את סיפורם של נדב ואביהו בפרשת שמיני. הפרשנים ניסו להבין,  מה היה חטאם הכל כך נורא של נדב ואביהו שהגיע להם עונש מוות תוך כדי חנוכת המשכן ?
לצערנו כמו במקרים אחרים, כל אחד מצא סיבה אחרת וכך הצטברו להם לא מעט חטאים שיוחסו להם.
 
נביט תחילה כיצד מתואר הסיפור בכתובים, ונתחיל עם מה שקדם:
 
"וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָֽרֲכ֖וּ אֶת-הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד-יְהוָֹ֖ה אֶל-כָּל-הָעָֽם:  כד וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֨אכַל֙ עַל-הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת-הָֽעֹלָ֖ה וְאֶת-הַֽחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל-הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל-פְּנֵיהֶֽם":
 
בשיא ההתגלות של האל, יורדת אש מהשמיים ואוכלת את מה שעל המזבח. (שנים רבות אחר כך יבצע אליהו מעשה הקרבה מול נביאי הבעל, וגם אז יורדת אש מהשמים ואוכלת את מה שעל המזבח).
 
נדב ואביהו נמצאים גם הם בתוך המעמד הזה ואז הם עושים מעשה :
 
" וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי-אַֽ֠הֲרֹ֠ן נָדָ֨ב וַֽאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜יבוּ לִפְנֵ֤י יְהוָֹה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֥֥א צִוָּ֖ה אֹתָֽם:  ב וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה"
 
האש שיוצאת מלפני האל, אוכלת את נדב ואביהו כמו שהיא אכלה את מה שהיה על המזבח.האירוע הזה מהדהד לנו את המזבח שבנה אברהם על הר המוריה.שם יוצא מלאך וקורא לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער" !
האם יש שינוי במדיניות האל והוא כן לוקח קורבן אדם ?!
לפחות היה צריך להסיק שזה מה שבני האדם יכלו להבין.
אם אצל אברהם הוא זה שמעלה את יצחק ועוקד אותו על המזבח, כאן, ללא אזהרה מוקדמת, לוקחים לאהרן שניים מארבעת בניו, ממש לא על דעתו !!
 
כיצד מגיב אהרן ?
 
"וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר-דִּבֶּ֨ר יְהוָֹ֤ה  לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל-פְּנֵ֥י כָל-הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַֽהֲרֹֽן"
 
ברגע הראשון כנראה כולם המומים ממה שראו עיניהם. הראשון שמגיב, ולאו דווקא בחכמה יתרה, הוא משה, שממנו כמנהיג, מצופה שיעשה או יגיד משהו כדי לנסות להציל את המצב או לנסות להמשיך מתוך המצב הנורא הזה. משה ממציא סוג של נחמה, שלכאורה זה מעשה לזכותו. אהרן כנראה לא קונה את הנחמה הזו, אבל באותו רגע הוא שומר על זכות השתיקה - וַיִּדֹּ֖ם אַֽהֲרֹֽן  !!
 
הם ניצבים על הבמה ומשה מנסה להמשיך את האירוע:
 
" וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָ֠ר וְאֶל-אִ֨יתָמָ֥ר  בָּנָיו֘ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת-הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מֵֽאִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא: {יג} וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק-בָּנֶ֨יךָ֙ הִ֔וא מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהוָֹ֑ה כִּי-כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי ..."
 
... וְאֵ֣ת  שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל-אֶלְעָזָ֤ר וְעַל-אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֔ן הַנּֽוֹתָרִ֖ם לֵאמֹ֑ר  : {יז } מַדּ֗וּעַ לֹֽא-אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת-הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא...
 
יש לחלק  מבני האדם נטייה לנסות להסביר ולבטא את תפיסתם לגבי  האחריות שהם סבורים שיש לאדם על מעשיו ולומר למי שקרה לו אסון, "זה בגלל שלא נהגת נכון, אם היית נוהג אחרת זה לא היה קורה" ! 
 
כאן אהרון  כבר לא שותק. 
 
"  וַיְדַבֵּ֨ר אַֽהֲרֹ֜ן אֶל-מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּ֠וֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת-חַטָּאתָ֤ם וְאֶת-עֹֽלָתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְהוָֹֽה: {כ} וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו":
 
משה מבין שהוא לא נהג נכון וכנראה מביע סוג של התנצלות.
 
ו- כיצד מתואר מעשה נדב ואביהו בפרשת אחרי מות ?
 
"וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהֹוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃"
 
מה פשר  "בְּקׇרְבָתָ֥ם "   ומה פשר ההטיות בפועל ק, ר, ב ?
נחזור לתחילת הפרשה ונביט על ההטיות של הפועל הזה.
 
"וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: {ב} וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן קַח-לְ֠ךָ֠ עֵ֣גֶל בֶּן-בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה: {ג} וְאֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר-עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל וָכֶ֧בֶשׂ בְּנֵֽי-שָׁנָ֛ה תְּמִימִ֖ם לְעֹלָֽה: {ד} וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֨חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהוָֹ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם: {ה} וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל-פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה: {ו} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר-צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה תַּֽעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְהוָֹֽה: {ז} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל-הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וַֽעֲשֵׂ֞ה אֶת-חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת-עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם וַֽעֲשֵׂ֞ה אֶת-קָרְבַּ֤ן הָעָם֙ וְכַפֵּ֣ר בַּֽעֲדָ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֹֽה: {ח} וַיִּקְרַ֥ב אַֽהֲרֹ֖ן אֶל-הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּשְׁחַ֛ט אֶת-עֵ֥גֶל הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר-לֽוֹ: { ט} וַ֠יַּקְרִ֠בוּ בְּנֵ֨י אַֽהֲרֹ֣ן אֶת-הַדָּם֘ אֵלָיו֒...  : {טו} וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת קָרְבַּ֣ן הָעָ֑ם וַיִּקַּ֞ח אֶת-שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וַיִּשְׁחָטֵ֥הוּ וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ כָּֽרִאשֽׁוֹן: {טז} וַיַּקְרֵ֖ב אֶת-הָֽעֹלָ֑ה וַיַּֽעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט":
 
האם יש קשר בין ההטיות השונות ?  האם הדמיון יוצר בלבול ?
 
כשנאמר על נדב ואביהו :    " בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהֹוָ֖ה "
האם הכוונה שהם הקריבו או הכוונה שהם התקרבו ?
 
אנחנו יודעים שהתקרבות לאש, עד מרחק מסוים האש מאירה ומחממת. אבל- כשמתקרבים קרוב מדי, האש מתחילה לייבש וכשנוגעים באש נשרפים !
 
ציינו את החיפוש אחרי חטאם של הבנים, אם הם בכלל חטאו במשהו,  אבל מה היה חטאם של ההורים שלקחו להם שני בנים ?  ומה היה חטאם של האחים שלקחו להם שני אחים,  ומה חטאם של החברים והחברות  ומה היה חטאו של עם ישראל שהרסו לו את הטקס?
 
אין תשובות מספיק טובות ולכן נישאר עם השאלות כחומר למחשבה.
 
אוהבים אתכם תמיד
שבת מנוחה ונחת
ריבה ומשה