ערב שבת נחמו פרשת ואתחנן התשפא 2021
השבת שאחרי תשעה באב נקראת על שם התחלת ההפטרה "שבת נחמו". השבת הזו מתחילה את מה שמכונה- שבעת שבתות נחמה, עד כניסת השנה החדשה, שתבוא עלינו לטובה.
השבת גם מציינים את התאריך טו באב, שעליו נאמר "לא היו ימים טובים לישראל כטו באב, שאז היו יוצאות בנות ישראל לחולל בכרמים..." נברך את בנות ישראל שימצאו את בן הזוג שיועד לכן ובקרוב נחולל כולנו בחתונתכן, אמן כן יהי רצון !
פרשת ואתחנן
בספר דברים בכלל ובפרשת ואתחנן בפרט, משה נושא נאומים בהם הוא חוזר על אירועים שקרו לעם ישראל מאז צאתם ממצרים. משה נושא את הנאומים, סמוך לפני הכניסה לארץ המובטחת, בחודש האחרון של ארבעים שנות המדבר, שהוא גם החודש האחרון של חייו. יש בנאומים הללו מעין סיכום פועלו בהנהגת עם ישראל, אבל הוא נושא אותם בעיקר משום שקהל השומעים השתנה. כל מי שבעת חטא המרגלים היה בגיל יוצאי הצבא, בגיל 25 ומעלה, מת במדבר. הקהל עכשיו מורכב ממי שהיו אז צעירים עד הגיל הזה, וממי שנולדו אחרי חטא המרגלים ולא חוו את יציאת מצרים, את מעמד הר סיני ואת חטא המרגלים. למען הדור החדש הזה, משה מקיים את "והגדת לבנך". משה מגיד את ההיסטוריה של היווצרות עם ישראל במצרים ואת כל מה שקרה מאז ועד היום הזה. זו חובה על כל אב לספר לבני ביתו, כדי שיבינו לאיזה עם אנחנו שייכים ומי הוציא אותנו ממצרים והוביל אותנו לארץ ישראל. ולא להתבלבל, זו אמנם "תורת משה", אבל משה הוא רק השליח, הן בהנהגת העם והן בהעברת התורה מאת ה' לבני ישראל, בבחינת "משה קיבל תורה בסיני ומסרה לבני ישראל" !
כך פותח משה את הנאום בפרשתנו:
"וָֽאֶתְחַנַּ֖ן אֶל-יְהֹוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר: כד אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֨וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת-עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת-גָּדְלְךָ֔ וְאֶת-יָֽדְךָ֖ הַֽחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי-אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר-יַֽעֲשֶׂ֥ה כְמַֽעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבֽוּרֹתֶֽךָ: כה אֶעְבְּרָה-נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת-הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן: כו וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהֹוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֵלַי֙ רַב-לָ֔ךְ אַל-תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: כז עֲלֵ֣ה רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי-לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת-הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה: כח וְצַ֥ו אֶת-יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי-ה֣וּא יַֽעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה: כט וַנֵּ֣שֶׁב בַּגָּ֔יְא מ֖וּל בֵּ֥ית פְּעֽוֹר":
לפני שבועיים, בסוף ספר במדבר, ציינו את העובדה שעם קבלת ההודעה על תום הנהגתו משה דואג מיד להמשך הנהגת עם ישראל ופונה אל האל למנות מנהיג חדש. אבל כאן, מתברר שמשה ניסה לשנות את רוע הגזרה והתחנן להיכנס לארץ :
"אֶעְבְּרָה-נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת-הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן: "
לא ברור מדוע משה מתלונן שה' כעס ולא שמע ?!
ה' שמע ואף הגיב ונענה לחלק מהבקשה של משה. הוא אמנם מבקש לראות את פסק הדין כ-סופי , אבל את גזר הדין הוא מרכך ומשה יוכל לפחות לראות את הארץ שאליה לא יבוא, מתצפית מראש הפסגה.
משה מזכיר את הדבר שוב בהמשך דבריו :
"וַֽיהֹוָ֥ה הִתְאַנַּף-בִּ֖י עַל-דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֔ן וּֽלְבִלְתִּי-בֹא֙ אֶל-הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָֽה: כב כִּ֣י אָֽנֹכִ֥י מֵת֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶ֥נִּי עֹבֵ֖ר אֶת-הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֙ עֹֽבְרִ֔ים וִֽירִשְׁתֶּ֕ם אֶת-הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת:"
מה משה מלמד אותנו מהסיפור הזה?
ראשית , הוא מלמד אותנו "שלא" זו לא תשובה סופית !
אם אתה מאמין בצדקת בקשתך, אזי תמיד אפשר וצריך לנסות שוב וייתכן שרוע הגזרה ישתנה.
שנית, יכול להיות שלא תיענה מלוא בקשתך. אבל, גם אם תשיג את חצי תאוותך, כבר קבלת יותר מאשר סירוב מוחלט.
שלישית, גם המנהיג שחושב שהוא הכי דגול ואין מי שיידמה לו, חייב להבין שצריך לסיים בכבוד ולפנות את המקום למנהיג הבא. ואכן, באמירה בהמשך, הוא מקבל עליו את גזר הדין ומודיע לעם:
"כִּ֣י אָֽנֹכִ֥י מֵת֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶ֥נִּי עֹבֵ֖ר אֶת-הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֙ עֹֽבְרִ֔ים וִֽירִשְׁתֶּ֕ם אֶת-הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת":
משה חוזר בפרשתנו על עשרת דברי היסוד של תורת האל, כשהנאום הארוך של משה מלווה כל הזמן בדרישה לקיים את מצוות האל, ולא לסור מהדרך. אבל, יש גם תוספת לדרישה הזו:
" שָׁמ֣וֹר תִּשְׁמְר֔וּן אֶת-מִצְוֹ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְעֵֽדֹתָ֥יו וְחֻקָּ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ: יח וְעָשִׂ֛יתָ הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וּבָ֗אתָ וְיָֽרַשְׁתָּ֙ אֶת-הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לַֽאֲבֹתֶֽיךָ:"
מה פשר הציווי או הדרישה לעשות הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה ?
איך אני יכול לדעת מה הדבר הַיָּשָׁ֥ר וְהַטּ֖וֹב בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה ?
את המותר והאסור אפשר ממצוות האל, ניתן להבין די בברור. (למרות שחכמינו קצת הגזימו בפלפולים להבין את כוונת האל). אבל את הישר והטוב , צריך כל אדם לברר לעצמו ולנהוג ביושר . עשיית הטוב כלפי הזולת וההתנהלות ביושר הם תכונות שאדם צריך לסגל לעצמו . מן הצד האחר צריך לדעת שעיני האל פקוחות וגם אם נדמה לך שאף אחד לא רואה צריך לחשוב ולדעת לעשות הישר והטוב גם בעיני האל.
שתמיד נבור לעצמנו את הדרך הנכונה, הטובה והישרה .
