יום השנה לרפנאל יתקיים ביום חמישי כב תמוז 21.7.2022  (הוקדם משבת כד בתמוז).
בשעה 18:00 ניפגש בבית העלמין. שם לאחר החלק המסורתי של קריאת מזמורי תהילים , טלי תשא דברים.  אם יש מישהו נוסף שרוצה לדבר או לשיר אתם מוזמנים.
 
בשעה 19:00 לערך, ניפגש בחצר ביתנו לשיח בהנחיית מאירם פישר – מפקד הצוות הראשון של רפנאל ובהשתתפות של שאול, חברו לצוות, שהיה לידו עת החזיר נשמתו לבורא.
 השיח יעסוק  "בחותם שהותיר רפנאל בכל אחד".

 
 פרשת השבוע פרשת פנחס
 
זו הפרשה שבה משה מסיים את תפקידו כמנהיג העם אותו הוא הנהיג מאז יציאת מצרים ועד בואכה ערבות מואב, סמוך לכניסה לארץ ישראל.  ממש לפני שייאסף אל עמיו, ה' מקיים חלק מבקשתו של משה ומראה לו את הארץ מהר העברים.
 
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל . יג וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ .  יד כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן." 
 
ה' אומר למשה להיאסף אל העם, כפי שנאמר לאהרן:
 
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר.  כד יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה."
 
כאשר משה, שראה את מות אהרן, מבין שאכן תמו ימיו ותמה מנהיגותו, הוא דואג שיהיה לעם מנהיג שימשיך את דרכו :
 
" וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר  .  טז יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. יז אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה ...
 
 מתוך הדברים של משה על תפקידו של המנהיג שיבוא אחריו, אנחנו יכולים ללמוד את תפיסתו של משה, כיצד הוא נהג וכיצד גם צריך לפעול המנהיג הבא.  לשיטת משה, המנהיג צריך לעשות בשביל עמו כמעט הכל. המנהיג צריך לרדת אל העם והוא צריך "לבוא לפניהם".
 
האל לא חולק על דברי משה, אבל מוסיף לפחות שתי תכונות שראוי שיהיו למנהיג:
 
"... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו.   יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם .  כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.     
 
המנהיג צריך להיות "איש"  - אדם בעל אישיות, ידוע ויודע לאן הוא רוצה להוביל.  אבל זה לא מספיק, המנהיג צריך להיות בעל שאר רוח !
 
האל מצווה על משה לעשות עוד כמה דברים בהעברת שרביט המנהיגות.
 
כבר ראינו גם בימינו שהעברת שרביט המנהיגות, היא אירוע לא קל עבור המנהיג שמסיים את תפקידו.
 
האל מצווה את משה לערוך טקס חילופי מנהיגים פומבי – לפני כל העדה.
בטקס, המנהיג היוצא "סומך את ידיו על ראש המנהיג הנכנס". הסמכה פירושה סוף תהליך ההכשרה שהמנהיג היוצא עושה בחפיפה למנהיג החדש. העברת כל הידע, כולל הטלפון האדום והקוד הסודי, היא מאוד חשובה.  את ההעברה הזו הגדירו הפרשנים כהדלקה של נר מנר. הדלקת הנר החדש לא גורעת מאורו של הנר המדליק.
 
עד כאן אלו הדברים שמצופים מכל מנהיג אחראי, להכשיר את דור המנהיגים הבא.  מתוך כמה שיוכשרו, ייבחר זה שימשיך.  כפי שבצבא ממנים בדרך כלל שני סגנים לרמטכ"ל ולרוב מתוכם נבחר הרמטכ"ל הבא.
 
אלא שכאן מופיעה עוד דרישה :
 
 " וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "    
 
מה פשר "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ" ?
 
אתה, המנהיג היוצא, צריך להעביר את השרביט, את התואר ואת ההוד שיוצרים שם התפקיד עם גינוני ההנהגה, למנהיג החדש. אלו דברים שמראים לפני כל העדה,  המעידים על כך שתמה כהונתו של המנהיג היוצא ומתחילה מנהיגותו של המנהיג החדש.
 
היום בשפתנו אנחנו אומרים "תמה הכהונה", אבל אז, דווקא את הכהונה ממלא מישהו אחר.  יש הפרדת רשויות ואסור שכל התפקידים וכל העוצמה הטמונה בהם יהיו בידי איש אחד. טקס העברת המנהיגות נעשה לפני הכהן הגדול ולפני העם. וכך מבצע זאת משה :
 
"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה.     כג וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה".
 
את הסמיכה, קרי ההכשרה של יהושע, משה מבצע. בעצם הוא הכשיר אותו לאורך ארבעים שנות המדבר כשהיה צמוד אליו לאורך כל הדרך, להוציא, כשעלה אל האלוהים בהר סיני.
 
מה שלא נכתב, הוא מילוי ההוראה על ידי משה של העברת ההוד.
 
" וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "
 
 כנראה שאפילו למשה היה קשה "להעביר מהודו" ליהושע.  
יש מפרשים שהעברת ההוד שונה מהסמיכה. אם אמרנו שסמיכה היא כהדלקת הנר של היורש מהנר של המוריש, שאינה מפחיתה מהאור שלו. העברת ההוד היא כהעברת תכולת הכלי שלך לכלי של היורש. מה שאתה מעביר ומוסיף אליו נגרע מתוך מה שהיה שלך.  ברגע שאתה מעביר את התפקיד למנהיג הבא, אתה כבר לא נושא בתפקיד המנהיג.
 
ואולי צריך להסתכל על זה קצת אחרת ולשאול את השאלה: האם אפשר בכלל "להעביר הוד" ?

הוד ניתן לבאר כתכונה שאתה נולד איתה או מצליח לסגל לעצמך במהלך השנים, כחלק מההתפתחות האישית המושפעת מפעילותך וניסיון חייך. ניתן להבין את האמירה, הציווי של "לתת מהודך" כתיתן מעצמך, מהדברים שאינם ניתנים לביטוי במילים, תקרין מהתכונות הפנימיות שלך שמהדהדות החוצה. לא ניתן לתת זאת במספר שיעורים אלא בתהליך של חניכה, שצריך לחשוב עליו מראש, מתוך ידיעה שאנחנו לא נשארים כאן לנצח ואם אנחנו חשים אחריות כלפי הדור הבא, אז אנחנו צריכים להכשיר כהלכה את המנהיגות של הדור שמתוכם ייבחר המנהיג הבא.