פרשת וירא מספרת לנו כמה סיפורים מכוננים. הפעם, ננסה להבין את הסיפור של לוט בסדום, או אולי את הסיפור של אברהם וסדום מול האלהים.
 
האלהים, אחרי שהוא מבשר לאברהם ושרה שהיא תביא לעולם את יצחק, הוא מספר לו גם שהוא הולך למחות מעל פני האדמה את סדום ועמורה.
 
"הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה ...וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד.   כא אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה .  כב וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי יְהוָה…  
 
ראשית, אולי ניתן ללמוד מכאן שהאל לא מתערב בכל מעשי בני האדם בעולמו, הוא מאפשר בחירה חופשית. 
לקח הרבה זמן עד שהאל הגיב וציווה על נח לבנות תיבה "...כי מלאה הארץ חמאס".  
עובר גם לא מעט זמן, כשבסדום מתפתחת תרבות חטאים, עד שהאל מחליט לרדת ולראות "הכצעקתה" .
 
האל שהחמיא לאברהם :
 
" וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ.   יט כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו."
 
האל בוחן את אברהם, כיצד יש לדעתו לטפל במקום כמו סדום, שבעצם דומה מאוד למה שהיה לפני המבול, עת מלאה הארץ חמאס. אלא שעכשיו, הוא לא רוצה להשמיד את כל העולם אלא לטפל רק בעושי הרע.
 
בתורה, לא מצאנו פירוט למעשה החמאס, שהצריך את מחיית כל בשר. גם לא מצאנו פירוט לחטאי סדום ועמורה, שגרמו לזעקה שעלתה משם.
 
בכל מקרה, אברהם מנהל עם האל משא ומתן בשם הצדק !
 
תיספרו כמה פעמים מופיע השורש צדק במשא ומתן הזה:
 
כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע .  כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ.   כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.   כו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר--וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם.   כז וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.   כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, חֲמִשָּׁה--הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, אֶת-כָּל-הָעִיר; וַיֹּאמֶר, לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.   כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים.    ל וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים.   לא וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.   לב וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.   לג וַיֵּלֶךְ יְהוָה--כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ."
 
כשהאל שולח את יונה לנינווה, הוא מבקש ממנו לפעול כדי הביא לתיקון מעשי אנשי עיר החטאים נינווה. יונה טוען בפני האל כי לא נכון לסלוח לאותם חוטאים והוא לא רוצה להתגייס למשימה של התיקון.
 
אברהם לא שואל מה חטאם של הסדומים. אברהם מחפש דרך הומניטארית כדי להציל את "הלא מעורבים" בחטאים, אם בכלל יש כאלה. אלא שמתברר שאין אפילו חמישה צדיקים בסדום, יש רק ארבעה – לוט ואשתו ושתי בנותיהם.
 
לו היה אברהם חי בימינו, ודאי היה מצטרף לקונספציה של "הרחמנים" התמימים, הסבורים שיש לעזור למסכנים "החפים מפשע", "הלא מעורבים" !
בסדום כמו בעזה וכמו כמעט כמו בכל ישראל, יש ערבים אכזרים שכולם קרובים ומעורבים במעשי הזוועה שנעשו על השכנים של עזה.
יתרה מזאת. אמר כבר איינשטיין, שאלה הרואים את מעשה הזוועה מן הצד ולא עושים דבר כדי למנוע את הרוע, אלה גרועים לא פחות מהמבצעים !
 
האל ששומע את זעקת הרוע העולה מסדום, מותיר לנו צוואה שאת הרוע צריך להשמיד עד תום. את העמלק הזה, צריך למחות  ולא להותיר ממנו שריד. 
 
אין לי ספק שכמעט כל העם היושב בציון היה מוכן שעזה תמחק מעל פני האדמה ולא ייפגעו באכזריות, אלפי תושבי הנגב המערבי וכל נפגעי הטילים בכל רחבי ישראל. לו רק ניתן היה לגלגל את גלגל השנה חזרה ליום הכיפורים, שלפני שמחת תורה.
 
נקווה שחיילינו יבצעו את המשימה עד תום וישובו בשלום עטורי ניצחון.