האם מותר או אולי אפילו צריך לקרוא תיגר על מנהיגותו של מי שאוחז בהגה המנהיגות ?
פרשת קורח ועדתו, כפי שהיא מכונה, נפתחת כך :
" וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן . ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה."
זה לא סוד וכולנו יודעים את סופם של המתקוממים :
וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם . לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. לג וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.
מתוך כך, לכאורה ברור שהמתקוממים לא נהגו נכון ולכן נענשו בעונש חריג וחמור.
ננסה לבחון מה היו טענותיהם של המתקוממים. לפני כן רק נזכיר, שכותב התורה מצא לנכון לציין את שיוכם השבטי של ראשי המתקוממים- קורח בן שבט לוי ושלושת האחרים, בני שבט ראובן.
עוד נזכיר, שמדובר באירוע המתרחש אחרי הגזירה להסתובב במדבר ארבעים שנה, עד תום כל דור המדבר. כלומר, אין לאנשים מעל גיל עשרים שום אופק אלא להמתין למותם במדבר.
אצל קורח בן יצהר בן קהת יש עניין נוסף. על בני קהת הוטלה המשימה, למשך כל זמן הנדודים, להיות נושאי האלונקות של המשכן :
" וַיִּקַּח מֹשֶׁה, אֶת-הָעֲגָלֹת וְאֶת-הַבָּקָר; וַיִּתֵּן אוֹתָם, אֶל-הַלְוִיִּם . ז אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת, וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר--נָתַן, לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן: כְּפִי, עֲבֹדָתָם. ח וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת, וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר--נָתַן, לִבְנֵי מְרָרִי: כְּפִי, עֲבֹדָתָם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. ט וְלִבְנֵי קְהָת, לֹא נָתָן: כִּי-עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. "
בעצם, מה שאומר קורח, בן דודם של משה ואהרן, שהם כולם הנכדים של קהת בן לוי - בואו נעשה חלוקה צודקת של הנטל. חלק מהזמן אנחנו נהיה הסבלים ואתה המנהיג ואחר כך נתחלף, אתה ואחיך תהיו הסבלים ואני אהיה המנהיג !
אי אפשר לומר שאין ממש בטענותיו.
השאלה הנשאלת אז וגם היום היא- האם מותר או אולי אפילו צריך לקרוא תיגר על מנהיגותו של מי שאוחז בהגה המנהיגות ?
האם מותר לבקר אותו ? האם מותר לבקש להחליפו ?
האם בכלל ניתן להשוות בין מנהיגותו של משה במדבר לבין המנהיגים בימינו ?
כיצד משה מגיב לטענת קורח ?
משה עושה מעשה שנועד להסיט את האש ממנו. הוא מפנה את נקודת המחלוקת מול אהרן , כאילו שקורח רוצה להחליף תפקידים עם אהרן:
" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-קֹרַח: שִׁמְעוּ-נָא, בְּנֵי לֵוִי . ט הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם. י וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה. יא לָכֵן, אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ--הַנֹּעָדִים, עַל-יְהוָה; וְאַהֲרֹן מַה-הוּא, כִּי תַלִּינוּ עָלָיו."
משה לכאורה נוקט צעד לא הוגן. הוא גם מציע לעשות את מבחן הקרבת קטורת ואש זרה על המחתות. אנחנו זוכרים מה קרה לנדב ואביהו שעשו את המעשה הזה. כנראה שמשה מזהה שהוא נמצא תחת מתקפה ואם הוא לא יעצור את המהומה והתנופה שקורח מייצר, מי יודע כיצד זה יסתיים. קורח כבר מצליח לגייס את כל העדה למחאתו :
"וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
מצב זה גורם לאל להתערב ולהתייצב כדי להטות את המהלך חזרה למסלולו:
" וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֶל-כָּל-הָעֵדָה."
אלא שהאל שוב רוצה לעשות את מעשה המבול ולהתחיל הכל מחדש. להתחיל מחדש את בניית עם משה ואהרן:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר . כא הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע. "
משה ואהרן שוב מתגייסים להצלת עם ישראל. כשהם מהדהדים לפני האל את דברי אברהם לפני הפיכת סדום:
"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט."
משה ואהרן נופלים בתפילה לפני האלוהים:
"וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר: הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף".
האל נעתר לתפילתם ופועל להעניש רק את מחוללי ההתקוממות:
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כד דַּבֵּר אֶל-הָעֵדָה, לֵאמֹר: הֵעָלוּ, מִסָּבִיב, לְמִשְׁכַּן-קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם . כה וַיָּקָם מֹשֶׁה, וַיֵּלֶךְ אֶל-דָּתָן וַאֲבִירָם; וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו, זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. כו וַיְדַבֵּר אֶל-הָעֵדָה לֵאמֹר, סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל-תִּגְּעוּ, בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם: פֶּן-תִּסָּפוּ, בְּכָל-חַטֹּאתָם . כז וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן-קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם--מִסָּבִיב; וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, וְטַפָּם."
הלך הרוח משתנה ואל משה מצטרפים גם זקני ישראל. יתרה מכך, משה מייצר מצב שהוא מכריח את ריבון העולם לבצע את מה שהוא רוצה, למרות שלא נכתב שזו הייתה התוכנית האלוהית. בבחינת צדיק גוזר והאלוהים מקיים. משה מחזיר לעצמו את אמון העם שמנהיגותו היא על פי רצון האל :
" וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי-לֹא, מִלִּבִּי . כט אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם--לֹא יְהוָה, שְׁלָחָנִי. ל וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה-וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה."
משה מסכם את הפרשה הזו של קורח ועדתו. כדי שיהיה ברור, משה מגדיר את ההתקוממות לא כמרד נגדו ונגד אהרן על המנהיגות של עם ישראל, אלא כמרידה ברצון האל.
הגיעה העת שגם בימינו נחזור לקריאת תיגר לא על המנהיגים אלא על מעשיהם ועל האידיאולוגיה שכל תנועה רוצה לממש ולהגשים. או כהגדרתו של הרב זקס: " אם רצונכם ללמוד, לצמוח, לבקש את האמת ולמצוא את החופש, חפשו מקומות המברכים על הוויכוח ומכבדים את בעלי הדעה השונה".
מי ייתן ומערכת הבחירות הנוספת שנוחתת עלינו, תתנהל ברוח זו.
