פרשת שלח היא קו שבר בתולדות עם ישראל היוצא ממצרים. קו שבר בין הצפי לכניסה לארץ ישראל, לבין חיסול דור המדבר.
על מה ולמה יצא הקצף שהביא את האל המוציאם ממצרים לחסל את דור היוצאים ממצרים במדבר?
משה שולח את המרגלים על פי בקשת העם ובאישור היושב במרומים. זאת אנחנו למדים מפרשתנו ומסיפור המעשה החוזר בספר דברים, בעת נאומי הסיכום של משה.
אז מה קרה למשלחת המכובדת שיצאה לתור את הארץ, שעשרה מהם מסרו דוח תבוסתני: " ונהי בעינינו כחגבים" ושניים הגישו דוח אופטימי : "יכול נוכל", הרי הם ראו אותו דבר ?
מספרים על הבעל שם טוב שהיה "קורא מחשבות". אחד מחסידיו הפציר בו שילמד אותו לקרוא מחשבות. אמר הבעש"ט לחסיד, לא כדאי לך ללמוד לקרוא מחשבות יען כי זה מסוכן. מאחר והחסיד הפציר והפציר ולא הניח לבעש"ט וביקש ללמוד לקרוא מחשבות, הבעש"ט נכנע ללחציו ולימד אותו. כעבור זמן, פוגש הבעש"ט את החסיד ושואל אותו "נו, מה הועילה לך היכולת לקרוא מחשבות" ? השיב החסיד: הועילה גם הועילה. יום אחד הגיע לביתי יהודי ומיד סילקתי אותו ממפתן ביתי. קראתי את מחשבותיו וראיתי שהוא רוב הזמן חושב רק על נשים. במוחו נראה שהוא חושב על בחורות, על אלמנות ועל גרושות. יום אחר הגיע לביתי יהודי שבמחשבותיו ראיתי ספרים – ש"ס ופוסקים, ספרי תורה אמונה , תנך ומחשבת ישראל. הכנסתי אותו אחר כבוד לביתי.
"אתה רואה" אמר לו הבעש"ט , "הזהרתי אותך שקריאת מחשבות זה דבר מסוכן " !
האיש שראית בראשו ספרים, הוא כורך ספרים והאיש שקראת במחשבותיו וראית נשים, הוא שדכן!!
לא פעם קורה לנו שאנחנו מספרים לעצמנו סיפור ומאמינים שזו האמת ואין בילתה !
זו המשימה שהטיל עליהם משה :
"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים."
האנשים במשלחת תרו את הארץ וראו את אותם דברים, אבל הם פרשו את מה שהם ראו בצורה שונה. כל אחד מהם פירש בהתאם לניסיון החיים שלו ובהתאם לאינטרסים שלו.
זה היה הדוח של העשרה:
"וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם. כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ . כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם . כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן"
"וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ . לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם."
וזה הדוח של כלב :
"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. "
הרב יונתן זקס בספרו "רעיונות משני חיים" לפרשת שלח, מביא את מחקרו של אהרן בק, מייסד הגישה של "התרפיה הקוגניטיבית-התנהגותית". אנשים המזלזלים בעצמם מייצרים "חוסר אונים נרכש". אנשים אלו בעצם אומרים לעצמם : "אני כישלון, שום דבר שאני מנסה לעשות לא מצליח. אני חסר תועלת. המצב לא ישתנה אף פעם".
זה, לדבריו, מה שקרה למרגלים. המרגלים סיפרו לעצמם את הסיפור "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". לא היה להם על מה להסתמך בקביעה הזו. על פי מה שתספר רחב ביריחו, למרגלים ששלח יהושע (בהפטרת השבת), קרה ההיפך. עמי הארץ היו בפחד מפני בני ישראל.
ההבנה של המרגלים את המצב "הבמחנים או במבצרים" הייתה גם היא הפוכה. מי שלא פוחד מאויביו לא בונה חומות ביריחו ולא בונה חומות הפרדה בכל שטח אחר בארץ ישראל. חומות בונה מי שמפחד ולא מאמין בכוחו להגן על תושביו ולהביס את אויביו.
הפסיכולוגיה הזו מתקיימת גם במערך הרפואה. הטענה היא שמי שמאמין בטיפול שהוא מקבל ומי שמאמין שהוא יבריא, הסיכוי שלו להחלים גדול יותר.
אז כדאי שתמיד נהיה עם תקווה בלב ובגישה חיובית במעשינו ובמחשבותינו
ונקרין אור וטוב על סביבתנו.
