ספר ויקרא ידוע בשמו "ספר הקורבנות". הקורבנות אמנם עברו מן העולם וכנראה גם לא ישובו בטווח הנראה לעין וכנראה לא ישובו לעולם. ויחד עם זאת, מעניין להבין את המתרחש בעולם שלנו מתוך מה שכתוב בתורה בעניין הקורבנות.
מה פשר הפסוק הבא המופיע בפרשתנו ?
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ; וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וָהָלְאָה, יֵרָצֶה, לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה."(פרק כב, כו)
על פי הכתוב, לא חייבים, אבל ניתן להקריב קורבן של בהמות כשרות שרק לפני שבוע נולדו. האם הן באו לעולם רק כדי לחיות שבוע ואז להיאכל ?!
השבוע ראיתי "סרט טבע", בו מראים כיצד בעונת הקיץ, בקוטב, מגיעים לווייתנים סמוך לחוף ומצפים לכניסת גורי כלבי הים למים. כל לוויתן קטלני, אוכל כל יום שלושה גורי כלבי ים, שלא למדו עדיין שאסור להיכנס למים בעונה הזו.
ידוע שהחיים בטבע הם שרשרת מזון, בה ישנם טורפים ונטרפים. המצב הזה לא היה קיים בתוכנית כשנברא העולם. בספר בראשית נאמר על האדם:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.
לא ברור האם המשמעות של "וירדו" היא שליטה, או היתר לאכילה.
גם אחרי ההתייעצות של האל, המשימה בבריאה נותרת אותו דבר:
... וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.
המשך הציווי מורה על אכילת מזון מן הצומח ולא על אכילת בעלי החיים:
... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.
וכך גם לחיות :
... וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה , אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי." (בראשית א, כו-לא)
אלא שאחרי המבול, כשנח ובניו וכל החיות שחיו יחד בתיבה, יוצאים מהתיבה, מגיעה הברכה האלוהית הזו :
"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם . ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם. ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ". (פרשת נח, ט , א-ז )
רוצה לומר מעתה, אחרי המבול, יש היתר לאכול לפחות את הרמשים, בדיוק כמו אכילת פירות וירקות. ומכאן כנראה מתחילה שרשרת המזון בה יש טורפים ויש נטרפים.
אבל בכל מקרה, אין היתר לאכול איש את רעהו !!
למרות שיש בעלי חיים שלא ניתן לשנות את אופיים הטורף ולצערנו, יש גם בני אדם שחיים על חרבם וקשה להוציא מהם את האופי הרצחני.
אנו מקווים שנדע לחיות בשלום, איש עם רעהו ורצוי גם עם רוב בעלי החיים.
