ערב שבת פרשת חקת התשפג 2023
שלום שלום משפחתנו האהובה
" עצוב למות באמצע התמוז", כתבה נעמי שמר בטרם הלכה לעולמה באמצע התמוז שנה לפני רפנאל.
אמש בראש חדש תמוז נרצחו בישוב עלי ארבעה יהודים, על ידי שני רוצחים ערבים שחוסלו מאוחר מידי.
החדש , בכד' בתמוז נציין 17 שנה לעלייתו בסערה השמימה של רפנאל במלחמת לבנון השנייה.
ביום חמישי 13.7 למניינם, בשעה 18.00 ניפגש בבית העלמין מזכרת בתיה.
מי שרוצה לומר, לספר משהו, ליד חלקת הקבר של רפנאל , מוזמן לעשות זאת.
אחר כך, בשעה 19.00 נתכנס בחצר ביתנו לשיח בהובלת נעמה וסגולה. תעבירו בקבוצות.
פרשת השבוע, פרשת חקת, עוסקת בהיבטים שונים של היפרדות סופית מהנמנים על המשפחה.
נזכיר רק שפרשת חקת מתרחשת בשנה האחרונה לפני הכניסה לארץ ישראל. רוב עם בני ישראל בעת ההיא אלו כבר הישראלים החדשים שמתכוננים לכניסה לארץ.
הראשונה העוזבת את העולם היא האחות הגדולה מרים :
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם. ב וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן. ג וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה. ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת. ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם. " (פרק כ )
מרים, שלא כמו אחיה אהרן ומשה, לא מקבלת אתראה לפני מותה.
כתוב פשוט "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם".
יתרה מכך, אחרי מות אהרן ומות משה, העם מבכים את לכתם חדש ימים. אצל מרים, במקום בכי נהי והספד, יש בסמוך לפטירתה תלונות על היעדר מים.
הפרשנים דורשים את העניין בכך שמרים הייתה שרת המים ומכוחה ליוותה את בני ישראל באר שדאגה למים כמעט ארבעים שנה במדבר.
כולנו מכירים את הוצאת המים מהסלע של משה בעזרת הכאה על הסלע עם המטה ואת העונש הלא מידתי שמקבלים משה ואהרן. פרשנים רבים נדרשו לשאלה - היה החטא הגדול שלהם. כך נמנו להם חטאים רבים.
הרב זקס נדרש לשאלה- מה גרם למשה לאבד משלוותו ולומר לפני ההכאה על הסלע "שמעו נא המורים... " ?
הוא נוטה לייחס את חוסר הסבלנות של משה למות אחותו הגדולה מרים.
ראשית, משה היה באבלו על אחותו ולעדה לא הייתה הסבלנות להמתין כפי שהמתינו שבעת ימים עד היאסף מרים, כשהיא לקתה בצרעת.
שנית, יכול להיות שמרים, זו שהתייצבה מרחוק לראות מה יקרה למשה כששמו אותו בתיבה על היאור, מרים הייתה הממתנת את מזגו ורוחו של מי שבכלל לא רצה את התפקיד הזה של המנהיג. ולכן, עתה משמתה, לא היה מי שיגרום למשה למלא את הצו האלוהי "לדבר אל הסלע" ולא להכותו.
עם ישראל עוזב את מקום קבורתה של מרים בקדש ומגיע להור ההר:
" וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר. כג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר. כד יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה. כה קַח, אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר. כו וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם. כז וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּעֲלוּ אֶל-הֹר הָהָר, לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה. כח וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר; וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר, מִן-הָהָר . כט וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גָוַע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".
בין תפקידיו הקשים של משה, עתה הוא מקבל את התפקיד להוביל את אחיו הגדול ממנו, ובעצם ביצוע ההנחייה להפשיט אותו את בגדיו, לגרום למותו. תארו לעצמכם את המחזה. משה מפשיט את אהרן מבגדיו. אהרן שנשאר ערום צופה במשה מלביש את אלעזר בנו של אהרן, בגד אחר בגד. ברגע שאלעזר לבוש במלוא תפארתו והדרו בבגדי הכהן הגדול, אהרן מת !
איזה רושם מותיר המעמד הזה על משה ?
מה עובר על משה, שתוך פרק זמן קצר יושב שבעה על שני אחיו הגדולים שעברו את 120 שנותיהם ?
לצערנו, בעת האחרונה,רוצחים ערבים רצחו אחים, רצחו אחיות ואת אימן.
כיצד המשפחות הללו עוברות את השבעה, את השלושים וכיצד הן עוברות לסדר היום, אחרי המבול ?
באמצע התמוז בט"ז, בשעה 18:00, יתקיים טקס בהיכל הזיכרון לציון 17 שנים מאז פרוץ מלחמת לבנון השנייה. מיום זה ובמשך 44 יום, יתקיימו 121 אזכרות לנופלים במלחמה.
ואף על פי כן ולמרות הכל, החיים נמשכים. נזכור ונזכיר את ההולכים ונמשיך עם החיים עמנו פה היום, לעשות טוב ונקווה לימים טובים יותר.