השבת חברו להם יחדו פרשת ויקרא, המתחילה את הספר השלישי בתורה. בדרך כלל בשבת שלפני פורים מוציאים ספר תורה נוסף וקוראים בו את פרשת זכור. השנה, פרשת זכור משתלבת יחד עם פורים ושבת המלכה.
שאלות רבות נשאלו על הציוויים האלו, והשנה נוספו עוד.
מהם הציוויים ברבים שמופיעים כאן ?
הציווי הראשון הוא "לזכור" והוא הוכפל גם בסוף ב – "לא תשכח".
הציווי השני הוא למחות את זכר עמלק.
ואולי צריך להקדים ולשאול, מי הוא אותו עמלק והיכן נזכר בתורה ?
כאשר יצא עם ישראל ממצרים, עמלק היה העם הראשון שיצא להילחם בו. המלחמה נערכה ברפידים' בפיקודו שליהושע בן נון ובהשגחתו של משה:
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ משֶׁה ...וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:" (שמות יז ט-יא )
ובהמשך הציווי :
"...מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם... מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר"
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם... וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:" (דברים כה , יז- יט )
את הפטרת זכור אנו קוראים מתוך ספר שמואל, עת שמואל שולח את המלך שאול למלחמה בעמלק :
"עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:" (שמ"א טו ג)
גםדוד נלחם בעמלקים לפני שהוכתר רשמית למלך ישראל. ביושבו בצקלג פשט דוד על יישובי העמלקים, המית את השבויים ולקח שלל רב:
"וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּרְזִי...וְהָעֲמָלֵקִי... וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים." (שמ"א כז ח-ט).
באחת מפשיטות הביזה נפלה צקלג בידי העמלקים. דוד ואנשיו לא שהו בעיר באותה שעה והעמלקים לקחו בשבי את הנשים והילדים. דוד ואנשיו רדפו אחרי העמלקים, השיבו את השבויים והרכוש שלהם והמיתו את מרבית העמלקים, למעט 400 איש שהצליחו לנוס על נפשם (ראו שמואל א, ל).
בימי מלכותו של דוד על ישראל, התנהלו כמה מלחמות נגד העמלקים. בתקופה זו הוכו העמלקים מכה ניצחת. שארית בני עמלק מצאו מקלט באיזור הרשֵׂעִיר והתגוררו שם עד ימי חזקיהו מלך יהודה (בערך במאה השמינית לפני הספירה).
האזכור האחרון של עמלק מופיע בדברי הימים א', ד ( מב-מג).
מאז בימי חזקיהו הלכו בני שמעון להר שֵׂעִיר והיכו שם :
"אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
לאחר מכן לא נזכרו עוד העמלקים בתנ"ך.
אז אם אין עוד עמלקים, את מי אנחנו צריכים למחות ?
בימים אלו קבלנו תזכורת איזה רוע צריך למחות מעל פני האדמה. עמלק הוא סמל הרוע לדורות. לצערנו, בכל דור ודור קם הרוע, מרים את ראשו ואת נשקו ויוצא להרוג בנו.
השאלה הנשאלת היא, מדוע אנחנו מקבלים תזכורת של משלוח מנות לא קטנות של רוע ורשע ?
האם אנחנו מצווים לזכור את אשר עשה לנו עמלק, אבל עד שהוא לא מנחית עלינו את הרוע, כל פעם מחדש, אנחנו לא ממש זוכרים !
כנראה שגם לרוע יש תפקיד בעולם. הרוע מגיע כשאנו, חלקנו או כולנו, לא זוכרים את תפקידנו או את מקומנו. בתחילת מגילת אסתר, מזכירים לנו שהיהודים נמצאים בגולה כבר ארבעה דורות ובמקום לשוב לארץ ישראל, ממשיכים להשתקע בגולה, כשחלק כבר התבוללו. גם העולים לארץ לא תמיד זוכרים את היעוד לחיות יחד באהבה, אחווה, שלום ורעות. משהרעות מתחלפת ברוע פנימי, גם אז צץ לו הרוע החיצוני, העמלקי.
צריכים לזכור. כדי לזכור, צריך לעשות מעשה ולו רק טקסי כדי שנזכור וננחיל גם לדורות השלישי והרביעי את ראשית המסורת היהודית ואת אשר ניסו לצרור אותנו בצרות ולהשמידנו. כשאנחנו מתעוררים ובמקום צרות אנחנו נצררים ומתגבשים לעם אחד יחיד ומאוחד, אז אנחנו יכולים לחגוג במשתה ובמשלוח מתנות גם לאביונים, אלו שלא יכולים לשלוח "איש לרעהו" כי אין להם.
צריכים להעלות את האביונים למעלת כאלו שיכולים לשלוח איש לרעהו.
בימים כאלו נשוב לזכור את אשר עושים לנו כל מיני עמלקים.
נתגבר, נתאחד ונמחה אותם ונשוב לשמוח באורה בששון וביקר.
