בפרשת עקב, ממשיך משה עם נאומי הסיכום של יציאת עם ישראל ממצרים וארבעים שנות מנהיגותו במדבר.
האם יש בפרשה דברים שאנו יכולים ללמוד מהם על הדרך בה ראוי וצריך להתנהג היום בארצנו, ארץ ישראל ?
ראשית אנו צריכים לזכור איזו ארץ טובה קבלנו :
" וְשָׁמַרְתָּ, אֶת-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וּלְיִרְאָה אֹתוֹ. ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת . י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ...
ארץ ישראל היא ארץ מאוד מיוחדת. אין ספק שיש ארצות שיש בהם יותר מים ויותר שלג ויותר חם או קר בהם. אבל אין הרבה ארצות שיש בהן מכל התכונות ובמינון הראוי. אין הרבה ארצות שיש בהן את השילוב המופלא של גידולים שונים הראויים למאכל אדם ובשפע. אלא שקיום כל הטבע הנפלא הזה תלוי בהתנהגות בני האדם כבודדים, וכעם אחד יחיד ומאוחד. שאם לא כן הדבר...
... הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם . יב פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה. יד וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. .. וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה . יח וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה."
אנשים "שאין להם אלהים". שיכחת האל מביאה את בני האדם לגאווה, יהירות ושחצנות. כשהשחצנות גואה, בעיקר אצל אלה שהחיים האירו להם פנים, הם לוקים בסנוורים ומייחסים את ההצלחה הפרטית שלהם לכוחם ולעוצם ידם. המעמד הכלכלי והחברתי מעביר אנשים על דעתם, ומוביל אותם לחשוב שרק הם המוצלחים והמצליחים ולכן מותר להם הכל. אנשים כאלו "אין להם אלהים". אין להם מורא שמים ואין להם מורא בכלל, הם מתנהגים כאילו הם האלהים.
משה מבקש לצרוב בתודעה של עם ישראל, אלו העומדים להיכנס לארץ ומי שיחיו בארץ לאורך כל השנים, את הידיעה והזיכרון כי מי שנותן לך כוח לעשות חיל, הצלחה, ממון, תפקידים בכירים בכל מיני תחומים, הוא האלוהים. הישראליות מצליחה ותצליח הודות לברכת השם ממרומים ולהתנהלות על פי מצוותיו והנחיותיו. עם ישראל קיבל תדריך מפורט של התנהלות בין אישית מיטבית במשפחה הגרעינית ובחברה הסובבת וגם כלפי האלוהים.
" וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. יג לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֺת יְהוָה, וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְטוֹב, לָךְ . יד הֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ . טו רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה. טז וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם--לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד. יז כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים: הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר, וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. יח עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. יט וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם . כ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. כא הוּא תְהִלָּתְךָ, וְהוּא אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר-עָשָׂה אִתְּךָ, אֶת-הַגְּדֹלֹת וְאֶת-הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ . כב בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה; וְעַתָּה, שָׂמְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, לָרֹב". ( פרק י )
בימינו יש בעיה. בעיני הממרידים והמורדים בכוח האל, החרדים לובשי השחורים הם חזות האל. במרכז המאבק ניצבים אלה שאין להם אלהים ואין להם יראה משום דבר. הם הציבו מולם כשטן את אלה מבינינו החרדים מכל דבר שיכול להביא ליציאה מהגטו החרדי.
גם אם בעינינו שתי הדרכים הללו בטעות יסודם, אלו גם אלו היום הם חלקים שראוי שיישארו בתוך המחנה. אלו גם אלו צריכים ללמוד לחיות יחד ולא להביא אותנו לידי חורבן וגלות.
בשבת השנייה משבע שבתות הנחמה,
נקווה ונייחל לשקט, שלווה, אחווה, אהבה, שלום ורעות.
