פרשת כי תישא היא פרשה מכוננת ביחסים בין עם ישראל למשה ולאל המוציאם ממצרים.
יש מספר שלבים ומספר מקומות במקביל, שם מתרחשת העלילה המכונה – "חטא העגל" .
כך מתחיל סיפור המעשה בהעלמות של משה בהר סיני :
"וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ."
מהפסוק הזה , ניתן להבין שעם ישראל קצת התבלבל !
משה נתפס בעיני העם כאלוהים אשר הוציא אותם ממצרים.
משבושש משה לשוב אל העם, הם מתקהלים על המנהיג שנותר עימם, על אהרן ומבקשים ממנו לעשות במקום משה, אלוהים אחרים. מעניין שאהרן לא נתפס בעיניהם כאלוהים חליפי למשה.
מה עובר על אהרן באותו רגע, כשהוא מבין שהעם התבלבל ביחס למשה ויחד עם זאת, ההתקהלות של העם עליו כנראה מפחידה אותו, שמא אם לא ייעתר לדרישתם, לא ברור מה הם יעשו לו.
אהרן מנסה להרוויח זמן עד שמשה ישוב מההר. לכן אהרן מטיל על העם שהתקהל עליו, משימה שהוא חשב שייקח לעם כמה ימים כדי לבצע את המשימה. הוא כנראה הניח שאיסוף התכשיטים מהנשים לא יעבור כל כך בקלות ובמהירות. הנשים אולי לא יירצו להיפרד מתכשיטיהן כדי ליצור אלוהים במקום משה.
" וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי . ג וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. "
העם מביא את הזהב במהירות. עכשו צריך אהרן לחשוב מה הוא יכול וצריך לעשות במצב החדש שנוצר. למרבה ההפתעה אהרן עושה מעשה שלא היה מצופה שיעשה.
" וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה...
לשם מה יצר אהרן את עגל הזהב ? האם יכול היה להימנע מליצור אותו ?
נקשיב לקריאה של העם בראותו את העגל:
".... וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. "
תגובה מדהימה. איך יכול היה העם שזה עתה יצא ממצרים, אחרי שראה אותות ומופתים במצרים, ראתה שפחה על ים סוף מה שלא ראו נביאים, ואחרי ששמעו וראו קולות דיבורו של האלוהים, על הר סיני, כיצד הם יכלו לקרוא לפסל מזהב :
"אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. " ?!
האם אכן היה מישהו בר דעת שראה בעגל הזהב את האלוהים שהוציא אותם ממצרים ? מה קרה לעם ישראל בימים האלו שהביא אותם למסקנה הזו ?
אהרן, שנמצא במצוקה נוראה,עוד מנסה למזער נזקים. הוא מנסה להפוך את המצב לסוג של חג הודיה לה'. ושוב הוא מנסה למשוך זמן ומודיע שהחג יהיה חג לה' והוא יחול ויהיה רק למחרת.
"... וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר !
כאן שוב קורה משהו לא רגיל. בדרך כלל בני אדם לא משכימים מוקדם בבוקר כדי לאכול ולשתות בכלל וודאי לא לאכילת בשר בשעה זו.
" וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק."
כשאתה לא יודע להבחין בין משה המנהיג לבין האלוהים. כאשר אתה רואה בעגל הזהב סוג של אלוהים. כאשר אתה משכים בבוקר לאכול בשר, לא מפתיע שבסוף אתה מאבד לגמרי את הכיוון ואתה קם לצחק.
כשכל הנ"ל מתרחש למרגלות הר סיני, על ההר מגלה ה' למשה מה התרחש למטה:
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם . ח סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם "
התיאור של האל די משקף את שנאמר קודם. אבל אולי האל רומז או עוקץ את משה על כי לא מנע מהעם מלהתבלבל ולחשוב שמשה הוא זה שהעלה אותם ממצרים !
מה מציע האל לעשות במצב הזה ?
" וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. י וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל."
האל מציע פתרון כמעט כמו במבול – מכלים את העם הזה ומתחילים מחדש.
למשה כבר יש הכרות והבנה של התנהלות האל. הוא יודע שהאמירה הפולנית "מה יגידו" תגרום לאל לחזור בו מתוכנית חרון האף, לפחות באופן זמני.
" וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. יב לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. יג זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. יד וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ."
אם התנהלות של משה בהר למען עמו ישראל היא דבר מובן ורצוי, לא ברורה ההתנהלות של משה מול העם אחרי שכבר ביקש וקיבל עבורם חנינה:
" וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ:... וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר . כ וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק; וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
מכאן ניתן אולי ללמוד על דרכי הנהגה. בקשת המחילה של משה מאת האל עבור העם, היא דבר אחד שחובה על מנהיג לעשות למען צאן מרעיתו. הטיפול בהלם בבעיה האמונית שנוצרה, היא דבר אחר. גם זו חובתו של מנהיג כדי להביא את העם למסקנה כי זו לא הדרך. אי אפשר לעבור לסדר היום על מעשה העגל רק כי כבר סלח האל. צריך להיות ברור לעם שזה מעשה שאסור שייעשה שוב.
דבר לכאורה מוזר קורה למשה. עוד בהיותו בהר הוא מבקש מהאל למחול לעם והאל נעתר, אז מדוע משה עולה שוב כדי לבקש מחילה למעשה העגל ?
"וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם."
כנראה שרק אחרי שמשה ירד וראה במו עיניו מה התרחש בהעדרו, רק עכשיו הוא מבין עד כמה חובה לעלות ולבקש שוב סליחה ומחילה .
... וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב. לב וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ לג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. לד וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ--הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם. לה וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. "
אז מה למדנו מכל הסיפור הזה של "עגל הזהב" ?
למדנו שצריך לדעת להבחין בין האל הכל יכול המנהיג את עולמו, לבין המנהיג עלי אדמות. יהיה המנהיג כריזמתי ובעל יכולות הנהגה משכמו ומעלה, לעולם אל יתבלבל המנהיג ואל יתבלבל הציבור . מנהיג בשר ודם הוא לא אלוהים, גם אם לפעמים חלק ממעריציו ואולי לפעמים הוא עצמו מתנהגים כאילו הם מעל לאלוהים.
עם ישראל יצא ממצרים, שם היה הבקר סוג של אלוהים. לא פלא הוא שכשאהרן יצר משהו דומה – עגל ועוד מזהב, היה קל לאנשים להיסחף אל המוכר מהעבר הלא רחוק.
ברור שבאירוע הזה השתתפו לא מעט אנשים אבל הם היו המיעוט. במבחן התוצאה בה נהרגו כמה עשרות אלפי חוגגים לעגל הזהב ניתן להסיק שרוב המיליונים לא נטלו חלק באירוע הזה. כפי שאומר האל למשה : " וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. "
המון מוסת ומשולהב, גם אם הוא מיעוט בעם, יכול לגרור את כולנו אל מעשים שלא יעשו ולגרום נזק לכולם.
שנדע להבחין בין הנהגה אלוהית להנהגת בני אדם. שנדע להבחין בין חגי הוללות לחגים של התכנסות לטובת אחווה, אהבה, שלום ורעות.
