שבת פרשת שופטים ה באלול התשפא 2021
 
שלום שלום משפחתנו האהובה
 
בה' באלול לפני 36 שנים, בן יפה נולד לנו אחרי שתי בנות ולפני בן נוסף שנולד אחריו.
 
צהוב היה התינוק החמוד ולכן נשאר בבית החולים קפלן, שם הייתה מאושפזת גם אחותו. בברית המילה שלו, בטרם נכנסה שנת תשמ"ו, הענקנו לו את שמו. כפי שביקש זעק והתפלל משה על אחותו מרים  - "אל נא רפא נא לה", כך גם אנחנו ביקשנו וקראנו בשמו "רפנאל " !
 
שם שלא היה לפניו, וכנראה לא יהיה אחריו.  שם שלפעמים אהב ולפעמים סיבך את ההוגים אותו. כשעמד על דעתו, עוד בטרם מלאו לו חמש, כשנשאל לשמו היה עונה - "רפנאל ! רפנאל !"
כששאלנו מדוע פעמיים השיב : "כשאמרתי פעם אחת רפנאל, שאלו תמיד, מה!
והוא ידע, יען כי גם אחרי עלותו בסערה השמיימה, רוב הקריינים, המראיינים וכל השומע לראשונה את שמו, עד היום לא הוגים את שמו נכון !
 
בתחילת כיתה ב', לפני מסיבת החומש בו העניקו לתלמידים את ספר בראשית, ביקשה המורה שרפנאל יקרא את תחילת ספר בראשית. הוא קרא בקול רם ויפה ועם טעמי המקרא.
 
השבת, לפני 23 שנים , לרגל הגיעו למצוות, עלה רפנאל וקרא את כל פרשת שופטים ואת ההפטרה בבית הכנסת הגדול במזכרת בתיה, על אותה בימה שעליה הוכנס בבריתו של אברהם אבינו.  מאז בר המצווה ועד נפילתו, התמיד רפנאל וקרא כל שנה את פרשת שופטים. בעשר השנים שאחרי נפילתו, נהגנו אני ובני הצעיר יהודה, לקרוא את הפרשה, בבית הכנסת, בספר התורה שהוכנס לבית הכנסת הגדול ביוזמת הקהילה ובתרומותיה ביום הולדתו, שנה אחרי נפילתו.  השנה,עקב הנסיבות, יעשה זאת רק יהודה בצפריה.
 
פרשת שופטים עוסקת בין היתר במינוי מלך בארץ ישראל וכך נכתב בפרשה על המלך ועל תפקידיו ומעשיו:
"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: {טו} שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: {טז} רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: {יז} וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד: {יח} וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: {יט} וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: {כ} לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"
 
מהאמור לעיל, ננסה להבין כמה דברים.
 
שיטת הממשל בעת ההיא הייתה מלוכנית.  "אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי".
כיצד התפתחה התרבות המלוכנית ?
אם נביט בעולם החי, נראה שמי ששורד הוא החזק ואו היפה. הראם או הצבי בעלי הקרניים, נאבקים ביניהם ומי שמנצח זוכה בחסדיה של הנקבה. הטווס שיודע ללהטט עם מניפת זנבו הצבעונית, רוקד לפניה עד שהוא מוצא חן בעיני הנקבה האפרורית. סיבת בחירת הזכר היפה או החזק, מבטיחה לנקבה שצאצאיה יהיו יותר חזקים ואו יותר יפים.
גם אצל בני האדם, החזק שולט. ומשהחזק שולט, מצטרפים אליו חסרי מעש וחסרי גבולות להיות לצבאו, אז הוא יכול להעניק הגנה לחלשים ואלה מוכנים להסתופף במחיצתו ולעבוד עבורו . כך נוצר שבט המחויב לראש השבט ומהשבט נוצר עם שאנשיו סרים למרותו של המלך החזק.  עם הזמן,לרוב, המלך מפתח שיגעון גדלות ותאווה לעוד כוח ולעוד שליטה ולהרחבת ממלכתו בשטחים נוספים ולכן הוא יוצא למלחמות. ככל שהוא מצליח להשתלט על ארצות ועמים רבים יותר, הוא מתחזק ומפחיד יותר, ועמים חלשים מבקשים את חסותו או נכנעים לו כדי לשרוד.
 
כנראה שהמלך, שהאל מוכן שעם ישראל ישים על עצמו, צריך להתנהל אחרת, כדי שהוא לא יתפתח להיות כמו המלכים הללו ולא יחשוב, בסוף, שהוא מלך העולם !
 
הדבר הראשון, שצריך המלך, הוא  להיות "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ". רומז לנו שאסור לנו להיכנע למלך של עם אחר ולחיות בחסותו.
 
הדבר השני הוא, שאת המלך בוחרים בעצה אחת, בשיתוף פעולה של האל והעם.
 איך זה יכול להתבצע בו זמנית ?
הבחירה של העם צריכה להיות באדם שברור שיקבל את ברכת האל.  זה אמור להבטיח להם שלא יהיה שליט רודן ולכן באים הכללים :
 
"לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים".
בשביל מה צריך המלך הרבה סוסים ?
כנראה בגלל סיבה אחת או שתיים : סוסים רבים מעידים על היותו של המלך מורם מעם או בלשון ימינו- "סמל סטטוס".
סיבה שנייה לריבוי סוסים, היא הכנה ורצון ליציאה למלחמה. ואולי קודם לכן,  יצירת תדמית מאיימת לצורך הגנה מפני כוחות פנימיים שעלולים למרוד במלכותו.
 
"וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד"
 
אם ראשו ולבו של המלך טרודים בנשים ובצבירת ממון עבור עצמו, אין הוא פנוי להנהיג את צאן מרעיתו.
 
וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר ...   וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם:
 
 
מחנכים ומלמדים יודעים שהדרכים הטובות ללמוד ולזכור את הנלמד, הן על ידי כתיבת הדברים במו ידך ועל ידי קריאתם כל פעם מחדש ובקול רם. כשהחוקים  חקוקים בזיכרונך, יש סיכוי גדול שגם תנהג על פיהם ויש לזה עוד מטרה חשובה.
 
"לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"
 
כאן נסגר המעגל של הדרישה הראשונה לשים מלך מקרב אחיך.  על אחיך אתה אמור לא להתנשא ולא לשלוט בהם כרודן "שאין לו אלוהים". אם אתה המלך, תתנהל ביושר על פי החוקים ולא תתגאה על אחיך. גם אחרי שתסיים את תפקידך כמלך כמנהיג, תוכל להמשיך לחיות בקרב עמך ולא תצטרך לחפש מקלט בארץ זרה, מפחד שירצו להתנקם בך עקב   שלטון השררה  שהנהגת והתנהלותך הקלוקלת עם העם שלך.
 
אלו היו ההוראות לצורת השלטון סמוך לפני הכניסה לארץ. האם הדברים שנאמרו בטרם הכניסה לארץ, תקפים גם היום, כשהמשטר הוא דמוקרטי ?
ננסה לבחון לפי הכללים שמנינו לעיל את תקפותם גם בצורת המשטר בארצנו בימינו.
כידוע בדמוקרטיה העם בוחר את השלטון.  יש דמוקרטיות בהם העם בוחר ישירות את השליט העליון ויש שהעם בוחר נציגים והם בוחרים את הממשלה שבראשה עומד ראש הממשלה.
 
האם בשלל הסיבות לבחירת המנהיג או המנהיגים בימינו, נשקלים גם השיקולים המנויים לעיל ? האם מישהו בודק שהתנהגותו של המועמד מראה "שיש לו אלוהים" (ולא במובן של "מקיים מצוות") ?
כל אחד ישיב לעצמו את התשובה.
נראה שראשי הממשלה, ממכריז המדינה – בן גוריון ועד מפקדי האצ"ל – בגין ומפקד הלח"י – שמיר, אלו היו מנהיגים כך נראה, "שהיה להם אלוהים"!
 
מנתניהו, דרך ברק שרון ואולמרט ועד נפתלי בנט, התחושה היא שאלו מנהיגים מסוג אחר. 
הם אולי לא מרבים להם סוסים, אבל , ועיני לא צרה בהם, הם די מרבים כסף וזהב.
לא ניכנס לעניין הפיקנטי של- לא ירבה לו נשים.  אבל נראה שהנושא המרכזי, שבו הם לא ממש על פי הכללים שנדרשו לעיל על ידי האל, הוא - "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" !
 
התכונה הזו באה לידי ביטוי באמירה  "הם לא סופרים אותנו" !
 
מנהיגות שלא קשובה לרחשי הלב של הציבור, ההתנהלות שלה מתפתחת להיות רודנית.
 
על בן גוריון מספרים, שבאו אליו שריו ויועציו ואמרו לו ש"העם רוצה...."
אמר להם בן גוריון – "לא חשוב מה העם רוצה. אני יודע מה העם צריך"!
 
אנחנו בפרשת שופטים, אז תשפטו אתם איזה מנהיג העם צריך.

נייחל שיהיו לנו מנהיגים ראויים שמתוכם נוכל לבחור את הראוי ביותר לדעתנו ונקווה שלא יכזיב.
 

שבת שלום