ערב שבת פרשת ויגש התשפב 2021
 
פרשת ויגש היא בעצם המשך הסיפור המותח במאבק בין יוסף לאחיו ואולי ראוי היה לא לעצור בשבוע שעבר בשיא המתח אלא להמשיך ולקרוא את הסיפור, לפחות עד להתגלות של יוסף לאחיו.
 
בשיא הדרמה מתייצבים זה מול זה יהודה ויוסף. 
ננסה להביט אל שורש המאבק מהפרשות הקודמות ועד למאבק בין שתי המלכויות שקמות מתוך שבטי ישראל – מלכות יהודה ומלכות ישראל.
 
כך מתחיל יהודה להוביל את אחיו מול השליט המצרי, בסוף פרשת ויגש, כשנמצא הגביע באמתחת בנימין :
 
בהתחלה הדוברים הם "האחים",שאף אחד לא נקוב בשמו:
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; חָלִילָה, לַעֲבָדֶיךָ, מֵעֲשׂוֹת, כַּדָּבָר הַזֶּה.  ח הֵן כֶּסֶף, אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ--הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ, מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְאֵיךְ, נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף, אוֹ זָהָב .  ט אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת; וְגַם-אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.   י וַיֹּאמֶר, גַּם-עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן-הוּא:  אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם.   יא וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּוֹ--אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.   יב וַיְחַפֵּשׂ--בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן. יג וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה. ...
 
מעניין שלא נאמרת אף מילה לבנימין אשר אצלו נמצא הגביע. איש לא כועס עליו ואיש גם ולא שואל מה עשית ואיש גם לא מנסה לנחם אותו או לחזק אותו על מה שמצפה לו כעבד. ייתכן שברור להם שנעשה כאן מעשה נבלה על ידי המצרים ואין לבנימין יד בדבר.  בכל מקרה כמו שהייתה כמעט תמימות דעים במכירת יוסף, כך עתה יש אחדות דעים, אלא שהפעם זה כדי לנסות לעזור לבנימין.
 
ניזכר כיצד מתנהגים האחים מול יוסף המחפש אותם בשכם ובדותן.
"וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתו.  יט וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה—בָּא.   כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. "
 
אז, האחים אפילו לא רצו לדבר עם יוסף. לא רצו לשמוע מה יש לו לומר ולא מה יש לו לומר בשליחות אביהם.
יש אח אחד  - האח הבכור, שמרגיש אחריות והוא מנסה להציל אותו מיד האחים :
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו  .  כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  כד וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם...
 
האח השני, שמדבר ומוזכר בשמו, הוא יהודה :
 
 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו. "
 
כמו אז גם עכשיו ובכלל בכל ימי חייהם, האחים שמהם יצאו השבטים, לא מצוטטים שאמרו משהו בשמם.  מי ששוב מתייצב ומדבר הוא יהודה.
 
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה.    טו וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי.  טז וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ  .  יז וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם. "
 
מה רוצה יהודה להשיג בשיחה הזו עם השליט המצרי ?
יהודה הרי "ערב את הנער" והוא מחויב להחזיר את בנימין חזרה לארץ כנען אל ישראל אביהם. אבל איך עושים את זה כשהגביע "הגנוב" נמצא באמתחת בנימין ? אילו טיעונים יכול יהודה להעלות על עצם המעשה, כדי לשנות את רוע הגזרה ואיזה טיעונים הוא יכול לטעון לעונש, אם הוא לא יצליח לשכנע את השליט המצרי שבנימין לא גנב את הגביע אלא מישהו שם את הגביע באמתחתו, כפי ששמו את הכסף באמתחות כולם ?
 
מה מצפה יהודה שיקרה כשהוא פותח ואומר :
" מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֺן עֲבָדֶיךָ- הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ. "
 
יהודה מודה באשמה ואומר שאין לו מה לומר. אבל למה הוא מכניס לסיפור את "הָאֱלֹהִים"  ועל איזה עוון הוא מדבר ?
 
כבר ציינו בעבר, שנראה כי יהודה מתחיל לזהות שהשליט המצרי הוא לא אחר אלא יוסף. המבחן הראשון שמנסה יהודה לבחון את יוסף הוא בהזכרת "הָאֱלֹהִים", שלא היה מוכר במצרים. הוא גם מוסיף ומציין  " הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי "
 ומנסה להדהד את פיתרון החלום הראשון שהם פתרו ליוסף :
 
"המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" .
בבחינת, החלום שלך אכן מתגשם ואתה שולט על חיינו.
 
יוסף גם הוא כבר מצוי בדרך להתגלות ומשחק את המשחק, אבל יש לו עדיין מסר ושליחות להשלים ולכן הוא אומר :
" וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם." 
 
אז, לפני עשרים ואחת שנים, אבא שלח אותי אליכם ואמר לי :
 
 "לך ראה את שלום אחיך".
 
אתה יהודה, בעל הרעיון למכור אותי, הראית  שאין שלום בין האחים ומנעת ממני לחזור לאבא ולומר לו את זה. עכשיו, כשאתם, כל אחי ואתה שוב בראשם, מראים אחווה ודאגה לאחיכם הקטן בנימין, עכשיו אתה יכול לחזור לאבא ולמסור לו "שלום".
 
בשלב הזה יהודה מבין שהוא יכול להמשיך לדבר והוא יכול אפילו להתקרב עוד יותר אל יוסף -  " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה ".
 
כאן משתמש יהודה בשיטה שהשתמש אבא יעקב-ישראל, כשהוא הגיע וניסה לפייס את אחיו עשו, אירוע שזכור גם ליהודה וגם ליוסף. יהודה חוזר שוב ושוב על היותו עבד לאדון :
 
" וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה .  יט אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר:  הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח.   כ וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ .  כא וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו.   כב וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו:  וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת .  כג וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, אִם-לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם--לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי.   כד וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד-לוֹ--אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי .  כה וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ:  שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל.   כו וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת:  אִם-יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ--כִּי-לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ.  
 
עכשו כשיהודה מקבל את הרושם ששניהם כבר יודעים שהאיש הוא יוסף ויוסף כבר מתרכך, יהודה מבין שהוא צריך לגלות ליוסף מה בעצם קרה אחרי שמכרו אותו.  מה סיפרו ליעקב ומדוע אבא לא חיפש אותו כל השנים הללו.
 
כז וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי.
כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה .  
 
כט וּלְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן--וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.   ל וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.  
לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן—שְׁאֹלָה.
 
תוך כדי הדברים עם החזרות על היותם הם עבדיך וגם אבי עבדך, בעצם יהודה רומז ליוסף שגם החלום השני שאותו פטר להם אבא יעקב, גם החלום השני כבר התגשם ועכשו הגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים.
 
ומוסיף יהודה ואומר :
 
לב כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים.  לג וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  לד כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי".
 
שלא כמו במקרה שלך, אז הייתי חסר אחריות כשמכרתי אותך ולא ריחמתי על אבא, עכשו אני ערבתי שאחזיר את בנימין ואני לא אתן שאבינו יסבול שוב פרידה מהבן השני שהביא לעולם עם רחל אשתו.
 
כשיוסף שומע את כל הדברים הללו . כשהתמונה הושלמה, לא נותר ליוסף אלא להתגלות בפני אחיו.
 
המערכה הזו שבמרכזה ניצבים יוסף ויהודה, היא בעצם רק המבוא למה שיקרה לאחר עוד הרבה שנים.  השניים האלה מקבלים האבא ישראל ברכה הרבה יותר ארוכה ויותר משמעותית מיתר האחים.  ובעצם הצאצאים של השניים הללו, הם אלה שיוצרים שתי ממלכות בארץ ישראל – מלכות ישראל ומלכות יהודה.
 
בנימין , שנמצא במרכז העלילה למרות שקולו לא נשמע, לעתיד יהיה השבט שממנו יצא המלך הראשון שאול והוא השבט ששוכן בין שבט יהודה ובין שבט אפרים המובילים את הממלכות של הממלכה הלא מאוחדת.
 
הפירוד הזה לא היה לרוחו של האל .  בהפטרת הפרשה הוא שולח את יחזקאל לאחד את שתי הממלכות.
 
" דַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑יו וְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי׃
 
נקווה לשמור על האחדות הזו מעתה ועד עולם.