אחרי שהפגינה בפרשת השבוע שעבר את מידת גמילות החסדים שבגינה זכתה להיות האם השנייה, גם בפרשתנו רבקה תופסת את הכותרות המרכזיות.
כך מתארת התורה את המשפחה המיוחדת הזו :
" וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. כ וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ . כב וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה . כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ . כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו . כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם .. . "
לחיי הנישואים של יצחק ורבקה יש מסגרת ראשונה של עשרים שנה. יצחק בן 40 שנה בנישואים ובהולדת הבנים הוא בן 60 שנה. ניתן להבין שאלו עשרים שנה של ניסיונות להביא ילדים. אלא, שלא כמו אברהם ושרה ולימים גם לא כמו יעקב ורחל, לא עולה כאן ההצעה להיבנות מאישה אחרת, כפי שהציעה שרה העקרה את הגר לאברהם. יצחק, האוהב את רעייתו רבקה, מתפלל יחד איתה לפני האל, כדי להביא ילדים לעולם וזוכה לקבל תשובה חיובית. רבקה, שנכחה בעת תפילתו של יצחק, מבינה שיש להם קשר ישיר אל האל. לכן, כשהבנים מתרוצצים בקרבה, היא לא מהססת לפנות שוב אל האל לברר מה פשר ההיריון הקשה והכואב הזה המשתולל בבטנה, מדוע שני העוברים לא רגועים ?
עונה לה האל, שכבר מהבטן מתחיל המאבק בין שני התינוקות, שיהיו לשני לאומים נפרדים ושונים. ברור שלא מדובר בשני תאומים זהים.
כשמגיעה העת ללדת כך כתוב :
וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ . מה פשר תוֹמִם ? ולא תאומים?
האם יש לכך קשר להגדרת הבנים בפסוק הבא ?
" ... וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים."
אולי ב- תוֹמִם, הכוונה היא פעמיים תום ? כלומר שניהם היו מושלמים, כל אחד במעשיו. ואם שניהם טובים, לא פלא שהם אהובים על ידי הוריהם.
יעקב ועשו הם זוג האחים השני המוזכר בתורה, שיש ביניהם תחרות. הזוג הראשון הוא קין והבל שגם הם נבדלו זה מזה בהעדפה שלהם – האחד בחר בעבודת האדמה והשני רועה צאן. האם העיסוקים השונים מעידים על מידות אופי שונות ? האם הם מרחיקים אותם זה מזה ?
מי שעוסק בציד צריך להיות בעל סבלנות, יכולת אבחנה ומידת אכזריות הנדרשת כדי לצוד ולהרוג בעל חיים. ומה המשמעות של יושב אוהלים ?
האם יושב אוהלים הוא מי שחושש אולי להתמודד עם מה שקורה בחוץ, בעולם האמיתי, כזה שנסמך לשולחן הוריו ואינו עומד ברשות עצמו ?
יושב אהלים הוא לא אחד שיושב בבית. הא ראייה שיעקב הוכיח כשרון רב בניהול המשק החקלאי של לבן. יעקב היה רועה צאן שידע גנטיקה וידע כיצד להשביח ולהגדיל את העדרים.
"... וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב."
מתעוררת בעיה כשניתן אולי להבין שכל אחד מההורים אוהב יותר בן אחר. וכי יעלה על הדעת שרבקה לא אהבה את בנה הבכור – עשו ?!
כל אחד מהורים בוחר את הבן המועדף עליו. אצל יצחק ניתנת סיבה להעדפה ואצל רבקה, אין צורך בסיבות. אהבה כנה אינה תלויה בדבר. שהרי ידוע כי – אהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטלה האהבה.
ואם באהבה אנו עוסקים , נבדוק היכן מוזכרת אהבה אצל האבות והאימהות.
כשרבקה מגיעה, יצחק מכניס אותה לאוהל של שרה אימו, ואומרים לנו שיצחק אהב את רבקה : "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ " (כד , סז )
אצל אברהם לא מוזכר הפועל אהוב אלא פעם אחת שאולי מעידה דווקא, שלא הייתה שם אהבה. האל מנסה את אברהם ומבקש ממנו :
" קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק" (כב, ב )
אבל כשהמלאך עוצר את אברהם מלשלוח את ידו לשחוט את יצחק, נעלמת המילה אהבת : " כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי." (כב , יב )
ואם נקדים את המאוחר מפרשת השבוע הבא, אזי הפועל א.ה.ב מופיע אצל יעקב ורחל : "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל " (כט , יח )
"וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה" (כט , ל )
בהתחלה זו אהבת יעקב לרחל, אבל אחרי החלפתה בלאה, היחס ללאה הוא הפוך, שנאה : "וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה. לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". (כט , לא )
כשלבן מנסה ללמד את יעקב לקח על הרמאות מול עשו, הוא לא ער לעניין שלא ניתן להכריח לאהוב. הכנסתה של לאה לחופה במקום רחל רק עוררה את השנאה ולא הביאה לאהבה, גם אחרי הולדת הילדים.
ובחזרה לפרשתנו. מה מנסה יצחק לרמוז לעשו כאשר הוא אומר לו :
… "וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי"
האם יצחק אומר לעשו , אם תביא לי דברים שאני אוהב , אזי אני אוהב אותך?
גם רבקה מגיבה לדברי יצחק בסגנון דומה, כשהיא אומרת ליעקב :
" ... וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר אָהֵב."
" וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. "
האם גם רבקה אומרת ליעקב , אם תביא לאביך דברים שהוא אוהב, הוא יאהב אותך ויברך אותך ?
אהבה היא כוח שלא תמיד ניתן להסבר, אבל זה כוח שמחבר אנשים.
אהבה היא כוח חזק שמניע את העולם לטוב ולעיתים, לטוב פחות.
בכל אחד מאיתנו יש אהבה ואם אנחנו מאפשרים לה להתבטא, היא מנצחת גם במקומות שנראים ללא סיכוי.
