השבת החטופה
מה היה גילה של דינה בעת יציאתה לראות בבנות הארץ, לחפש חברות ?
"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. ג וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. ד וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה".
כשהנסיך, שכם בן חמור, כופה את עצמו על דינה ומענה אותה, אין תיאור שיצביע על גילה. אבל כששכם מביא אותה לביתו בטענה שהוא התאהב בה, כך על פי המספר המקראי, היא מתוארת בפיו כנערה. זה מזכיר דפוס התנהגות של אנסים שטוענים "לא ידעתי שהיא צעירה, היא נראתה לי מעל גיל 18" !
מהר מאוד מתברר שהיא בעצם ילדה כשהוא מבקש מחמור אביו – "קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה".
אז מה עושים במצב דברים שכזה ?
"... וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם" .
בשלב הראשון, יעקב, שיש לזכור שהוא היה כבר מעל גיל מאה והיה קצת המום מהמעשה, יעקב מחכה עד שבניו יחזרו מן המרעה.
את המצב הזה מנסה לנצל חמור - נשיא הארץ.
... וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ.
יעקב לא מתפתה לדבר עם חמור, והוא משהה את הפגישה עם חמור עד שוב הבנים מן המרעה. הבנים היו בני עשרים, פלוס מינוס. בחורים בשיא כוחם וכשהם שומעים מה עשה שכם לדינה הם גם בשיא זעמם.
"... וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה. "
כשחמור מבין שהמצב חמור, הוא מנסה לרכך את המצב ולטעון שהכל מאהבה. אלא שחמור נשאר חמור, כשהוא מנסח את הבקשה מתברר שמדובר בחשק של בנו :
" וַיְדַבֵּר חֲמוֹר, אִתָּם לֵאמֹר: שְׁכֶם בְּנִי, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ, לְאִשָּׁה".
כשחמור מבין שהוא חמור ושהמעשה החמור, שעשה בנו האנס בדינה לא יעבור בשקט, הוא מתחיל במשא ומתן. תחילה הוא מציע להם חילופי נישואים, דבר שהיה מקובל בעת ההיא ואף שימש לכריתת בריתות בין עמים. מהר מאוד הוא הבין שזה לא מספיק מפתה. הוא ממשיך ומציע להם להיאחז בארץ, קרי, לתת להם שטחים תמורת דינה :
" וְהִתְחַתְּנוּ, אֹתָנוּ: בְּנֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ-לָנוּ, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ, תִּקְחוּ לָכֶם. י וְאִתָּנוּ, תֵּשֵׁבוּ; וְהָאָרֶץ, תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם--שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ, וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. "
אמנם לא כתוב מה יעקב ובניו משיבים לחמור, אבל מן העובדה שלא כתובה התגובה ומן העובדה שחמור ממשיך להוסיף הצעות, ניתן להבין שהם סירבו להצעות. בצר לו, שכם נוטל מחמור את ניהול המשא ומתן ומציע כמעט כל מה שיבקשו :
"וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן. יב הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה. "
גם מהצד הישראלי, נוטלים הבנים את הובלת המשך המשא ומתן. אלא שבנקודה הזו מוצא לנכון המספר המקראי להודיע לנו מראש, שכאן מתרקמת מזימת מרמה :
" וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ:
ומה הם דברו ?
הם פותחים את המשא ומתן שלהם, וכדי שלא נשכח ונתבלבל, הם פותחים בהזכרת המעשה שעשה שכם לדינה אחותם:
" אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם. "
בתורה אונס הוא כמו רצח ועל שניהם מגיע עונש מוות. ולכן, על מעשה האונס הזה צריך שכם לשלם. וזה מה שמרמזת התורה על מעשה המרמה :
" וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה--לָתֵת אֶת-אֲחֹתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָה: כִּי-חֶרְפָּה הִוא, לָנוּ . טו אַךְ-בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם: אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר. טז וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד . יז וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ, לְהִמּוֹל--וְלָקַחְנוּ אֶת-בִּתֵּנוּ, וְהָלָכְנוּ.
במשא ומתן הזה מתנהל משחק שחמט, מלחמת מוחות של רמאים. בעצם למה באמת התכוונו שכם וחמור במשא והמתן הזה, ניתן ללמוד ממה שהם אומרים לעמם :
" וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ, אֶל-שַׁעַר עִירָם; וַיְדַבְּרוּ אֶל-אַנְשֵׁי עִירָם, לֵאמֹר. כא הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם; אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם. כב אַךְ-בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ--לִהְיוֹת, לְעַם אֶחָד: בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-זָכָר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים . כג מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ. "
יש שני שינויים בדברים שחמור ושכם אומרים לבני ישראל לעומת מה שהם אומרים לאנשי עירם.
לבני ישראל הם אומרים :
" וְאִתָּנוּ, תֵּשֵׁבוּ; וְהָאָרֶץ, תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם--שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ, וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ."
אבל לבני עירם הם לא אומרים שהם מוותרים על שטחים תמורת דינה ושלום :
" הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם" אין אזכור להאחזויות שהוא הציע לבני ישראל .
לאנשי עירם הם מוסיפים ואומרים וזה מלמד על מחשבותיהם האמיתיות :
"מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ"
שכם וחמור הם אלה אשר לא מוכנים לוותר על שטחים לטובת בני ישראל, והם אלה שמתכננים להרוג את בני ישראל ולהשתלט על כל רכושם.
הריגת כל אנשי שכם על ידי בני ישראל הוא העונש שהוטל על האנסים והרוצחים, בבחינת הקם ומתכנן להורגך, אתה חייב להקדים ולהורגו. כך בתחבולה ובכח, משחררים שמעון ולוי את אחותם החטופה !
וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר . כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ. כז בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר--אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם. כח אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם, וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ. כט וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת.
אם כך, עכשיו ודאי תשאלו - מדוע יעקב כעס כל כך על שחרור החטופה, בדרך שעשו שמעון ולוי ?
" וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי."
הם משיבים לאביהם חד וקצר בשאלה רטורית : "הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ." !!
מסתבר שיעקב-ישראל היה איש של הפרדת כוחות.
מלבן, יעקב נפרד בהסכם שאף אחד לא עובר את קו הגבול המוסכם.
מעשו, הוא נפרד כשכל אחד הולך לדרכו. עשו הולך לארצו בהר שעיר ויעקב עובר את הירדן ונכנס לארץ ישראל.
היחיד שיעקב נאבק איתו , הוא המלאך שליח האל, הנותן לו את שמו ישראל.
ובעצם אומר לו, עכשו אתה צריך לדעת להילחם על מקומך.
ואולי יש כאן גם קצת חוסר אמונה בהבטחת האל.
ראשית חוסר אמונה בברכה של יצחק, בשלחו את יעקב לחרן:
" וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים . ד וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. "
ושנית, בהבטחת האל עצמו, בחלום יעקב :
" אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ . יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".
אז מה למדנו מכל הסיפור הזה ?
ראשית, צריך שתהיה בנו האמונה בהבטחת האל לתת לנו את הארץ הזו.
שנית, טוב שיש לך עצמה צבאית, יש לך בנים שיודעים להגן על כבוד המשפחה ולא מוכנים שיעשו את אחותם כזונה. קרי, מי שחטא באונס, עונשו כרוצח נפש ומגיע לו ולכל בני ביתו ועירו עונש מוות. זאת, למען יראו וייראו ולא יעז עוד איש לעשות מעשי אונס ורצח אכזריים בעם ישראל ובבנותיו.
שלישית, הפיתרון של הפרדת כוחות נכון רק כאשר אויבנו רחוקים מגבול הארץ ולא מהווים איום על שלומנו.
רביעית, בעולמנו ובעיקר בארצנו וסביבותיה, מייצרים הרתעה רק בכוח ובאמונה בצדקת הדרך. ואין לך צדקת דרך יותר מאשר הגנה בכל הכוח, על עמנו ועל בנותינו מפני אנסים ורוצחים אכזריים.
שנדע ונצליח לרדוף אויבנו ולהשיגם ולחסלם ולנקות את העולם מהרוע ונזכה לשבת לבטח בארצנו.
