פרשת בהעלותך התשפג
נברך את ד"ר יהודה שיקבל השבוע בטקס רשמי את התעודה. המשך לעשות חיל במה שאתה אוהב ובחרת לעשות !
השבת פרשת בהעלותך. אחרי הדלקת הנרות במשכן על ידי אהרן הכהן, עוסקת הפרשה בהקדשת הלויים לעבודת הקודש, במקום כל הבכורים מכל השבטים.
מסורת אבותינו בידינו, שמשפחתנו, משפחת מוסקל, נמנית על שבט משפחת הלויים.
כשנולד רפנאל, זאב טמבור- בן הדודה של סבא יהודה מוסקל, כתב לו : "זכית לראות שלושה דורות מוסקלים – רפנאל-ברוך בן משה-שלמה בן יהודה הלוי". כשורדי שואה, זה לא היה מובן מאליו שזוכים לראות שושלת של שלושה דורות של בנים.
לצערנו הענף הזה נקטע... אבל זכינו לבן לוי נוסף – יהודה. וממנו ויחד אתו עם זוגתו שתחיה – ריבי, זכינו לשלושה לויים צעירים – אחיה, דוד ועברי, כשלשניים האחרונים אנו מציינים בימים אלו ימי הולדת. על פי המסורת היהודית, את יהדותם קיבלו הבנים מאימם ריבי-רבקה-עירית בת יוסף הכהן מבית תהילה. אבל את היותם לויים, הם קיבלו מאביהם יהודה הלוי.
וזו שושלת הלויים בני משפחת מוסקל, שאנו יודעים בוודאות את שמם ואת שם אביהם: אחיה, דוד ועברי, בני יהודה-נתן, בן משה-שלמה, בן יהודה-יידל, בן משה יצחק, בן מאיר, בן יהודה-אריה מוסקל, שקבור בבית הקברות היהודי בסיגט שבחבל מרמורוש בצפון רומניה (אזור נסיכות טרנסילבניה, שבעבר הייתה חלק מהממלכה האוסטרו-הונגרית).
כך פונה האל אל משה כדי שיבדיל את הלויים מתוך בני ישראל :
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר . ו קַח, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְטִהַרְתָּ, אֹתָם. ז וְכֹה-תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם... יג וְהַעֲמַדְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי אַהֲרֹן, וְלִפְנֵי בָנָיו; וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה, לַיהוָה . יד וְהִבְדַּלְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם. טו וְאַחֲרֵי-כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם, לַעֲבֹד אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וְטִהַרְתָּ אֹתָם, וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה. טז כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: תַּחַת פִּטְרַת כָּל-רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָקַחְתִּי אֹתָם, לִי . יז כִּי לִי כָל-בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: בְּיוֹם, הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם, לִי. יח וָאֶקַּח, אֶת-הַלְוִיִּם, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. יט וָאֶתְּנָה אֶת-הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נֶגֶף, בְּגֶשֶׁת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-הַקֹּדֶשׁ. כ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לַלְוִיִּם: כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לַלְוִיִּם--כֵּן-עָשׂוּ לָהֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ... כג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כד זֹאת, אֲשֶׁר לַלְוִיִּם: מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמַעְלָה, יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא, בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. כה וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה; וְלֹא יַעֲבֹד, עוֹד. כו וְשֵׁרֵת אֶת-אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד, לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת, וַעֲבֹדָה, לֹא יַעֲבֹד; כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם, בְּמִשְׁמְרֹתָם. (במדבר פרק ח )
ההוראה לקדש את הלויים בפרשתנו, באה במקום ההוראה שניתנה לפני מכת בכורות, בטרם יצאו בני ישראל ממצרים :
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם, בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה: לִי, הוּא. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ...
… וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ. יב וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה. יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה. יד וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. טו וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה . טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. (שמות פרק יג)
על פי האמור לעיל, מטרת הקדשת כל בכור היא כדי לזכור את מכת בכורות ואת יציאת מצרים בכלל. לא ברור האם בהחלטת האל להרוג "כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", הכוונה הייתה רק לבכורים של המצרים, או כולל גם את בכורי בני ישראל ?
בכל מקרה, מנהג בידינו לערוך לבכורים הנולדים, עד היום, טקס פדיון הבן.
זה היום "זכר ליציאת מצרים ולמכת בכורות".
ובמה זכו הלויים להיות המחליפים של הבכורים ? האם הייתה כאן נבואה שהגשימה את עצמה כשהלויים נענו לקריאתו של משה בחטא העגל :
"וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי". (שמות לב, כו ).
או אולי היה צורך לתעל את יצר ההרג של שבט לוי, עוד מאבי השבט שיצא עם אחיו שמעון להרוג את אנשי שכם, אונסי אחותם דינה ?!
יש ולאדם תכונות של לוחמי צדק. אלא שהתכונה הזו, שבבסיסה היא תכונה חיובית, יכולה להביא לסוג של עיוורון כלפי שיקולים נוספים. ריצת אמוק, גם אחרי הצדק, ללא בקרה, יכולה להביא לחורבן.
שנדע לבחון את מה שקורה בעולמנו במבחן הצדק ובמבחן השמירה על המסורת, אבל גם במבחן האחדות והדאגה לעתיד טוב יותר.
