בשבוע שעבר סיימנו לקרוא את הפרשה האחרונה בספר שמות המכונה גם ספר הגאולה.
השבוע אנו פותחים את הקריאה בספר ויקרא הנקרא גם תורת הקורבנות.
כשאנחנו היינו ילדים נהגו ללמוד את חמשת חומשי התורה כסדרן, אבל דילגו על ספר ויקרא יען כי העיסוק בקרבנות נחשב היה קשה לילדים בכיתה ג' או ד'.
בבתי ספר חרדים יש מסורת דווקא להתחיל ללמד ילדים התורה מספר ויקרא.
"מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים, יתחילו להן מבראשית!
אלא אמר הקב"ה: הואיל וקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים" (מדרש ויקרא רבה)
מדרש נחמד אבל לא ממש ישים. תורת הקורבנות קשה לכל אדם וודאי וודאי לילדים. נראה שכחלק מהדברים שבורא עולם "התנחם שעשה אותם", אפשר להכליל גם את תורת הקרבנות. הא ראייה, שאנו כבר למעלה מאלפיים שנה ללא בית מקדש שחרב וללא עיסוק בקרבנות. נראה כי כשם שהיה צורך בבנין משכן במדבר ואחר כך בניית מקדש, כך לפני כאלפיים שנה עבר הצורך בהקרבת קרבנות. דווקא ירידת הדורות שהביאה לחורבן הבית, יצרה הזדמנות לעליית הדורות ולהיפרדות מחיים שבמרכזם בית מקדש ובו עיסוק יום יומי בקרבנות.
אולי אפשר לומר שגם בימים אלו חווינו סוג של ירידת הדורות שגרר אותנו למסיבות סמים ואלכוהול עם פסל הבודהא במרכזם. זאת יחד עם מחלוקות חברתיות קשות שמנעו מיהודים להתפלל במרחב הציבורי בתל אביב, שבימים אלו מתחו עליהם ביקורת נוקבת, אפילו שופטי בית המשפט.
נקווה שכבר חווינו את הירידה ועתה מועדות פנינו רק לטפס במעלה הדרך אל חיים טובים יותר, הן מול אויבנו מבחוץ והן בתוך החברה הישראלית על כל גווניה.
שנדע ימים טובים מאלה
