ערב שבת פרשת בשלח התשפב 2022
 
קמנו הבוקר יום חמישי לשמע בשורה קשה מיחידת אגוז על שני מפקדי פלגות שנהרגו מאש כוחותינו.  אחד מהם – איתמר אלחרר, היה הקצין המלווה שהצמידו לנו בקלעת נמרוד בטקס השנתי האחרון בסוכות. איתמר וחייליו הגיעו איתנו לאבן ההנצחה של רפנאל באתר כדי לשמוע את סיפורו של רפנאל.  בסוכות הבא יתייצבו החיילים ליד אבן חדשה באתר, שתנציח את איתמר וסיפורו.
 
פרשת בשלח פותחת את פרק החיים של עם ישראל במדבר בדרך לארץ כנען.  אבל ממש לפני הכניסה למדבר, מחליט היושב במרומים להוסיף עוד אירוע מכונן בין מצרים ובין בני ישראל.  אירוע שייזכר לדורי דורות, אירוע של מעבר בני ישראל בתוך הים ביבשה והחזרת המים למקומם הטבעי, כשהמצרים הדולקים בעקבות עם ישראל ובראשם פרעה, יורדים במצולות הים.
 
על התפתחות האירוע הזה מבשר משה :
 
"וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה."
 
מה פשר האמירה :  "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָה."
 
האם יש לזה קשר לפתיחת שירו של משה- שירת הים , כפי שכתב אחרי קריעת ים סוף ?
 
"אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. " 
 
וכך גם מרים חוזרת בשירתה :
 
" וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת .  כא וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. "
 
 
כדי שבני ישראל יצאו ביד רמה, מצווה האל על משה :
 
" וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה."
 
מה משמעותה וכיצד מתבצעת הנטייה של היד על הים ?
 
" וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם."
 
ואחרי שבני ישראל עברו בתוך הים ביבשה שוב מצווה האל על משה  ומשה מבצע :
 
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם  .  כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד".
 
 
כיצד מתארת התורה את האירוע הזה, מה ראו בני ישראל ?
 
" וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.    לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ." 
 
מהי היד הגדולה של האל ?   האם יש לו ידיים ?
 
נטיית היד עליה מצווה האל את משה מתחילה כבר במכה הראשונה שמנחית האל על פרעה ועל מצרים :
 
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.  כ וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם." 
 
מכאן למדנו שנטיית היד על המים משמעותה הכאה על המים.
 
גם במכה השנייה, מכת הצפרדעים, השיטה היא נטיית היד על המים :
 
" וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן נְטֵה אֶת-יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל-הַנְּהָרֹת עַל-הַיְאֹרִים וְעַל-הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  ב וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  ג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים, בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."
 
האם גם הפעם אהרן היכה על המים ? זה לא כתוב.
 
גם במכה השלישית , מכת הכינים מתבקש אהרן לנטות את מטהו. אלא שהפעם המכה היא לא על המים אלא על האדמה :
 
"  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  יג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:"
 
אהרן נוטה את ידו עם מטהו ומכה באדמה כדי להעלות את הכינים.
 
על המכה הזו אומרים חרטומי מצרים : 
 
" וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא"
 
הם מאנישים את האל כאילו יש לו אצבעות וידיים.
 
אחרי שבשלושת המכות – ערוב, דבר ושחין, לא הייתה נטיית יד, היא שבה במכת הברד.
 
הפעם נטיית היד היא על השמיים:
 
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:  עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם . כג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם."
 
שוב הציווי הוא נטיית יד והביצוע הוא נטיית המטה, כמובן עם היד.
 
לא מפתיע, אבל גם במכה הבאה, מכת הארבה, יש הוראה על נטיית יד והביצוע הוא עם המטה :
 
"  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.  יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה".
 
המתכונת הזו חוזרת גם במכת החושך, אלא שהיא קצת יותר קשה לביצוע. אפשר להכות על המים ואפשר להכות על האדמה עם המטה, אבל כיצד מכים על השמיים ? כנראה שכמו בלא מעט פעמים הכוונה היא מעשה באופן סימלי :
 
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.  כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים".
 
מה ניתן ללמוד מהשיטה של נטיית היד במכות מצריים ובמכה האחת עשרה
 בקריעת ים סוף ?
 
 
בשתי המכות הראשונות, דם וצפרדע, נטיית היד היא על המים.
המכה השלישית מכת הכינים נטיית היד היא על האדמה.
שלוש המכות הבאות , ערוב דבר ושחין, הן ללא נטיית יד.
המכה השביעית מכת הברד, נטיית היד היא על השמיים.
המכה השמינית , מכת הארבה, נטיית היד היא על ארץ מצרים.
המכה התשיעית מכת החושך, נטיית היד היא שוב על השמיים.
המכה העשירית בוצעה ישירות על ידי האל.
בקריעת ים סוף שוב חוזרים לנטיית היד על הים.
 
כאן חובה עלינו להפנות את תשומת הלב לדימוי היד החזקה הנאמר לאחר מכת הבכורות בסוף הפרשה הקודמת :
 
" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ" . (פרק יג, ג)
 
ועוד פעם מיד אחר כך:
 
"וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת:  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים...    וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:  כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  " (פרק יג, טו).
 
אז מה למדנו מכל האותות והמופתים שנעשו בעזרת ה' בעזרת היד ?
 
הביטוי בידך הדבר, מבטא את היכולת והכוח שטמון בכל אחד מאיתנו, כבני אדם, לבצע דברים שאנחנו מאמינים בהם ורוצים אותם.
החיבור בין היכולת האנושית לרצון ולציווי האלוהי הוא המחולל את השינוי בעולם.
 
נזכיר שלאחר ששת ימי הבריאה, בהם נעשה הכל על ידי אלוקים, העשייה בהמשך היא בידיו של האדם, על פי צו אלוקי או על פי רצון אנושי.
 
הדרך ליציאת מצרים משולבת ברצונו של האל ובשליחותו של משה לגאול את העם מעבדותו וייסוריו.
 
בשלח – בזמן שהקב"ה החליט לשלח אותנו לדרך חדשה,
            בזמן שפרעה ישלח, גם  כאשר נדמה לו שהדבר לא יקרה
            בזמן שמשה שולח את המסרים ישירות לעם ישראל היוצא
           ממצרים ולעם ישראל לדורות .   
 

שבת שלום