שתי הפרשות, המחוברות השבוע, עוסקות בנגעים ומתקשרות למה שעברנו בשנה האחרונה, בהנחיות הריחוק, בבידודים ובסגרים.
לו היו מנהיגנו קוראים ומתעמקים בפרשת השבוע, היו לומדים שמרחיקים את מה ואת מי שנדבק וחלה ולא מענישים את כל הציבור. הכוהנים הוסמכו לבדוק את החולים. לא ניכנס לדיון מדוע דווקא הכוהנים הם אלו שבודקים ומחליטים האם זו באמת מחלה פעילה. רק ברגע שברור שיש כאן מחלה פעילה , יש לבודד את האדם וגם את רכושו מיתר הציבור.
אפשר לשאול מה פשר הנגעים הללו, ויותר מכך, מדוע איש או אישה, כאלה או אחרים, מדוע דווקא הם נפגעו מהנגע ? סביר להניח שיש כאן סוג של עונש, שנועד לגרום לאדם לחשוב מדוע זה קרה לו. כאשר האדם מוכנס לסגר לשבוע, או עד שהוא מחלים, יש לו זמן לחשוב מה פשר המחלה והסגר שנכפו עליו.
אפשר לראות מדרג בהיקף הנזק שנגרם לכל אחד. לדוגמא, נגע בבית. יש מי שרק צריך לנקות ולצבוע. יש מי שזה יותר עמוק והוא נדרש להקציע את הקירות, קרי לשייף או לקלף ולצבוע. יש מצב שבו צריכים להחליף חלקים בקירות, ויש מצב שצריך להרוס את הבית. ההבדל הוא כאמור בגודל הנזק, שהוא כנראה תלוי עומק הדרך הקלוקלת בה הלך.
גם בתשלום הקנס, יש פערים בשווי האשם או החטאת שהוא נדרש להביא, מכבש ועד בני יונה. אין הכוונה לרושש את החוטאים לחלוטין. לכן, מי שאין הפרוטה מצויה בכיסו, יכול להסתפק בהבאת שני תורים או שני בני יונה.
לצורך תהליך הטיהור, רוקחים חומר העשוי בין היתר מעץ ארז ומאזוב. יש כאן שילוב של העץ הגבוה החזק, המעיד כנראה על גאווה יתרה, יחד עם אזוב, שהוא מהנחותים שבצמחים. יתכן שהדרך שהלך בה אותו אדם, שהנגע פגע בו, הייתה דרך של גאווה יתרה או של התעלמות והשפלת החלשים שבחברה.
סביר להניח שדבר אינו קורה סתם. לכל הקורה אותנו יש סיבה. אם באה עלינו צרה כמו צרעת או כמו קורונה, צריך לבדוק בשל מי ובשל מה באה עלינו הצרה הזו, ולתקן את הדרוש תיקון.
שיהיו הימים הבאים עלינו, ימים של יציאה מגזרות הנגעים והמחלות, יציאה לחיים רגילים. שנשב איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, יחד עם כל המשפחה, בשמחה בבריאות טובה לאורך ימים.
