בשבוע החולף דברנו על ברכת הכהנים. ברכה המחולקת לשלושה חלקים שהשנייה בהם היא :
" יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. "
הברכה הזו מהדהדת לנו את תחילת הפרשה שלנו פרשת בהעלתך: "בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּשִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת".
האם יש קשר בין הארת הפנים של ה' אלינו דרך ברכת הכהנים, לבין ההארה של שבעת הנרות מול פני מנורה?
את הנרות צריך להעלות במאור פנים. ואולי מכאן, שכל דבר שעושים, צריך לעשות במאור פנים. כשמדברים אל מישהו צריך להביט אליו ולתת לו את ההרגשה שברגע זה הוא הדבר הכי חשוב, כל תשומת הלב צריכה להיות מופנית אליו והפנים צריכות להיות מאירות ומפיקות טוב.
מניין מגיע מאור הפנים הזה ומה הוא משדר?
זה כנראה מאור הפנים שאנו מקבלים דרך ברכת הכהנים "וִיחֻנֶּךָּ." .
האל הוא הנותן לאדם במאור הפנים שלו את החן ואת היכולת לשאת חן וחסד טוב בעיני אלהים ואדם. בימינו קוראים לזה "כריזמה".
כריזמה מוגדרת כ – " קסם אישי וכושר מנהיגות טבעי". כָּרִיזְמָה - מתורגמת מיוונית ונקרא - מתנת חסד.
"על פיהאקדמיה ללשון העברית – קִסְמָה . " קִסְמָה - היא תכונה המתארת אדם בעל קסם אישי, יכולתשכנועוכישוריתקשורתבין-אישית, לרוב מתווספת לאלו הופעה חיצונית מושכת ושונות אישיותית כלשהי מהכלל. אדם כריזמטי מסוגל להשתמש בתכונות אלו, בנוסף עלדיבורוהיגיון, כדי לפנות לליבם של אנשים אחרים ולהשפיע על דעתם, ובכוחה יש באפשרותו גם לסחוף אחריו המונים...
ובפשטות להקסים אותנו... … " המילה במשמעותה זו נפוצה במיוחדבמסורת היהודית-נוצרית, כגון אצלפילון האלכסנדרוני, תרגום השבעיםוהברית החדשה. בהמשך נעשה שימוש בביטוי, בעיקר על ידי פאולוס, לתיאור יכולות רוחניות. את השימוש המודרני במילה, הנהיג הסוציולוג הגרמנימקס וברשהשתמש במושג זה כדי לתאר השפעה של מנהיג, שעל-פי תפיסתו של המונהג נובעת מתכונות על טבעיות שהוא מייחס למנהיג".
ואם בתכונות של מנהיג אנו עוסקים , הברכה "" יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ " ,
מהדהדת לנו גם את קרינת עור פניו של משה : "וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ . וַיַּ֨רְא אַהֲרֹ֜ן וְכָל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו . וַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַהֲרֹ֥ן וְכָל־הַנְּשִׂאִ֖ים בָּעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם . וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה' אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי . וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה.וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י ה' לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת־הַמַּסְוֶ֖ה עַד־צֵאת֑וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה . וְרָא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ". (כי תשא)
כנראה שגם קרינת עור פניו של משה היא סוג של מאור פנים. אלא שהפעם זה מאור פנים שאמור להגדיל את היראה מפניו, את יצירת ארשת הפנים הגבוהה כדי למנוע מעשי עגל נוספים.
כנראה שמרים דיברה עם אהרן על משה, שלא בפניו, מה שאנחנו מכנים – "רכילות".
היה צריך להיות מובן לאנשים, במעלתם של מרים ואהרן, שגם אם אתם מסתודדים ביניכם ומרכלים ונדמה לכם שאף אחד לא רואה ולא שומע, אלוהים שומע !
עצם הדיבור יוצר מעשה שלילי, גם אם מי שהדברים עוסקים בו, לא שומע. אם יש לך מה לומר, אם יש לך ביקורת על מישהו, יש לגשת אליו במאור פנים ולנסות לברר וללבן עימו את הדברים ולעיתים מתברר שטעות בידינו ולדברים יש משמעות אחרת מכפי שסברנו תחילה. לעיתים מתברר שסברנו נכונה ואז כדאי לתת לבר השיח את ההזדמנות לבחון את דרכיו ואם יש צורך, לתקן את הטעון תיקון.
אהרן, המתואר וידוע כרודף שלום, הוא הראשון להבחין במה שקרה לאחותו למרים ומיד הוא נזעק כדי לבקש סליחה ממי שעליו היא דיברה. משה, מבין מהר מאוד את מה שקרה, ואפילו לא ממתין כדי לומר שהוא מוחל וסולח. משה מיד פונה למקור הסמכות, בזעקה להצלת אחותו מהמחלה :
