ערב ראש השנה התשפב 2021
 
ראש השנה הוא חג קצת בעייתי מעצם שמו והגדרתו. כידוע, את חגי ישראל אנו חוגגים על פי מה שכתוב בתורה וחגים מאוחרים על פי האירועים ההיסטוריים שקרו לעם ישראל לטובה, במהלך השנים. 
 
ראש השנה היה אמור להיות החג הראשון שכתוב בתורה. אבל לא רק שהוא לא החג הראשון, הוא לא מופיע בחדש הראשון של לוח השנה הישראלי-יהודי, המתחיל בחדש ניסן ובכלל לא קוראים לו במקור בתורה – ראש השנה !
 
כך מופיעה בתורה פעמיים, ההתייחסות לחג הזה :
 
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה  מִקְרָא קֹדֶשׁ. כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה')  ."  ויקרא כ"ג, כ"ג-כ"ה(
 
 "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ)  ."  במדבר כ"ט, א'-ו' )
 
כבר דנו אנחנו בזה, בשנים עברו. גם השנה דנו בכך גדולים וטובים במאמרים בשבת האחרונה ובעת האחרונה. ובכל זאת מהיכן נולד השם ראש השנה ?
במשנה יש מסכת ראש השנה והיא כנראה המקור הקדום לכינוי החג כראש השנה.  בתורה אין שום איזכור ושום קשר בין היום הזה, למה שהוא הפך להיות עם השנים – יום הדין !
 
השאלה המתבקשת לבירור עתה, היא האם אנחנו מחויבים למסורת שנוצרה והפכה את היום הזה לחג ראש השנה וליום הדין, בהיותו בין חדש הרחמים והסליחות לבין יום הכיפורים, או החובה שלנו היא לנסות ולתקן את מה שאולי השתבש באיזשהו מקום במהלך ההיסטוריה ולנסות להחזיר ליום הזה את מה שאולי הייתה כוונת המשורר שיהיה  בהגדרתו :
 כ – "שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה" וכ – " יוֹם תְּרוּעָה" ?
 
מהי אותה תרועה או זיכרון התרועה?  כיצד ובמה מריעין, לכבוד מה ולמי ?
 
כאמור בתורה מכונה החג "יום תרועה" או "זיכרון תרועה" אך הקשר בין כינויים אלו לתקיעת שופר אינו מופיע באופן מפורש. המונח תרועה מופיע במקרא בהקשר של תקיעה והרעה בחצוצרות.
 
זה מעשה החצוצרות בתורה:
 
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר    .  ב עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף--מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם; וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה, וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת.    ג וְתָקְעוּ, בָּהֵן--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד  .  ד וְאִם-בְּאַחַת, יִתְקָעוּ--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.     ה וּתְקַעְתֶּם, תְּרוּעָה--וְנָסְעוּ, הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים, קֵדְמָה  .  ו וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, שֵׁנִית--וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ, לְמַסְעֵיהֶם.    ז וּבְהַקְהִיל, אֶת-הַקָּהָל--תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ.    ח וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת;  וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם .  ט וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם.  י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". 
 
בחצוצרות תוקעים וגם מריעים. תקיעה היא קול חד, מלשון כמו תקיעת יתד.  התרועה היא משהו רעוע, זה קול רועד. מה  אמורים הקולות  הללו לעשות ?
 
"וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם"
תרועת החצוצרות, כך מסתמן,  ביציאה למלחמה, היא כדי שניזכר לפני ה' שיושיע אותנו.
 
מהיכן הגיע השופר ותפס את מקום החצוצרות ?
 
יכול להיות שבמדבר ואולי אף אחר כך בארץ ישראל, היה יותר קל ליצור כלי לתקיעה ותרועה מקרניים של בעלי חיים שהיו מצויים. לעומת זאת,  להכין חצוצרות מכסף או מזהב היה די יקר, וגם להכין חצוצרה מברזל זה לא היה פשוט.  כיום, ניתן לעבד ברזל בחום בטמפרטורה מאוד גבוהה ויש כלי עבודה משוכללים, אבל אז זה לא ממש היה בנמצא. ואם כבר שופר של איל אז בדיעבד חיברו את השופר לזכר העקידה, אבל זו כנראה לא הייתה הכוונה המקורית בתקיעה ובתרועה.
 
 
אז מה אנחנו מנסים לזכור ולהזכיר ולמי, ביום התרועה ?
 
אם כפי שהמסורת שהתפתחה גורסת, אזי קול השופר אמור להעיר אותנו.  אבל כפי שראינו לעיל, ביציאה למלחמה אנחנו מנסים לעורר ולהזכיר את זכויותינו לפני האל כדי שיושיע אותנו במלחמה מול אויבינו.  האם ביום זיכרון התרועה, אנחנו גם אמורים להרעיד את האל שבשמיים, אלא שהפעם זה כדי שיושיע אותנו ממה שאנחנו עושים לעצמנו ? 
 
ביום החג הזה, כמעט ואין עלינו איום מבחוץ וגם האל  לא מבקש מאיתנו דבר.  אנחנו , כבודדים וכחברה ועם, צריכים להתעורר ולהזכיר לעצמנו שצריך וניתן להתנהל בדרך אחרת. 
 
נזכיר שבשופר תוקעים ביום הכיפורים בצאת שנת היובל : 
 
" וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. (ויקרא כה, ט-י)
 
היובל , זה הזמן בו כל אחד חוזר לאחוזתו. זה הזמן בו עושים חלוקה חדשה של כל המשאבים של העם והארץ, כדי לתת הזדמנות , בעיקר לדור החדש, להתחיל  עם הזדמנות שווה להצליח .
 
אם נרצה, אותו שופר יכול להזכיר לנו בכל שנה ושנה, שצריך לתת הזדמנות שווה למי שהגורל לא היטיב עימו. הצליל המיוחד של השופר, שאינו דומה לשום כלי נגינה אחר, אמור לעורר בנו את רגש הערבות ההדדית והאחריות המשותפת שלנו למשפחתנו, לעמנו ולארצנו.
 
תמיד ראוי להרהר מחדש על מהות הימים הטובים. לנסות לאתגר ולבחון האם אנחנו הולכים בדרך הנכונה שאליה כיוון הבורא, ואולי צריך לבצע תיקונים לאורך הדרך יחד ובהרמוניה עם המסורת שקיבלנו מאבותינו לחיים טובים יותר לכולנו.
 
שנה מוצלחת, בבריאות מלאה,
עשירה בשמחות בכל בית ישראל ובמשפחתנו.