עוד מעט נתיישב כולנו, איש, איש ואישה עם משפחתו, חבריו ,לסדר הפסח
כדי לספר שוב ביציאת מצרים.
ה"מגיד", החלק הסיפורי של ליל הסדר, נפתח בהכרזה הגלותית הבאה:
הא לחמא עניא, דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים, כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח, השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדין, לשנה הבאה בני חורין
ובתרגום לעברית: "זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל החפץ יבוא ויאכל, כל הצריך, יבוא ויחגוג את הפסח. השנה אנו כאן; לשנה הבאה, בארץ ישראל. השנה אנו עבדים; לשנה הבאה, בני חורין".
מה גלותי בפתיחה הזו ?
ראשית, השפה. מי שיושב בגולה מדבר בשפת המקום. כנראה כשחוברה ההגדה לפסח, או שעדיין ישבו יהודים בבבל והארמית הייתה שפתם, או שהגלותיות שהביאו איתם כששבו מהגולה לארץ ישראל, טרם יצאה מהשיח.
שנית, אנחנו כבר עשרות שנים בני חורין בארץ ישראל במדינת היהודים. מה לנו אפוא לקוות "... לשנה הבאה, בארץ ישראל. השנה אנו עבדים; לשנה הבאה, בני חורין" ?
כבני חורין בארצנו, ראוי כבר להוציא מהשיח הישראלי בכלל ובליל הסדר בפרט, את שפת עם לועז !
אחרי שנשאלות השאלות של "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", משיב עורך הסדר, בסיפור ההיסטורי של עם ישראל במצרים :
"עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו אדני אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה..."
האם זו העובדה ההיסטורית שממנה צריך להתחיל את הסיפור ? כנראה שלא !
העובדה היא שבהמשך, מצא מחבר ההגדה צורך להתחיל את הסיפור בתולדות המשפחה הראשונה שממנה קם עם ישראל. מהיכן אנחנו יודעים את תולדות המשפחה הזו ? את ההיסטוריה הזו אנחנו לומדים היישר מפי הגבורה, כפי שאומר יהושע אל כל העם :
" מִתְּחִלָּה עובְדֵי עֲבודָה זָרָה הָיוּ אֲבותֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקום לַעֲבדָתו, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיאמֶר יְהושֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כּה אָמַר ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבותֵיכֶם מֵעולָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחור, וַיַּעַבְדוּ אֱלהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאולֵךְ אותו בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעו וָאֶתֵּן לו אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקב וְאֶת עֵשָׂיו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אתו, וְיַעֲקב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם."
אז למדנו שמקורותינו בעבר הנהר אי שם באור כשדים שבעיראק של ימינו. ולמדנו שמדובר בשושלת שמתחילה בתרח וממשיכה באברהם, יצחק ויעקב, כשיעקב ובניו יורדים מצרימה. ואולי זה בסיס הסיפור שלנו, "כניסת מצרים". קרי- כיצד ומדוע הגיעו יעקב ובניו למצרים ?
הסיפור שלנו מתחיל במלחמת האחים על אהבתו של אבא יעקב-ישראל. מאבק של קנאה שמתפתחת לשנאה:
" ויראו אחיו כי־אותו אהב אביהם מכל־אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום".
בסופו של הסיפור מוכרים האחים את יוסף והוא מגיע למצרים כעבד. יוסף הוא היורד הראשון למצרים והוא העבד הראשון במצרים. לא מרצונו.
יהיו שיגידו שהירידה למצרים היא גזרה שנגזרה על צאצאי אברהם כשעבר בין
הגזרים בברית בין הבתרים :
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃
וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה"׃
זה אכן כתוב. אבל מי אמר שזו גזרה שלא ניתן לערער עליה ?!
אברהם, מי שערער על הגזירה על סדום ולא נרתע מלומר "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" ?! משום מה, על הגזירה הזו הוא לא מגיב. מה המעשה שנעשה כאן ועל ידי מי, שגרם לכך שיהיה ראוי להטיל עונש כזה של עבדות ובפועל גם רצח תינוקות על צאצאי יעקב-ישראל נכדו של אברהם ?
אין מנוס מלקבוע שמימוש הגזרה נבע מההתנהלות של יעקב ובניו, אשר אפשרה את הירידה מצרימה ואת קיום הגזירה. לו לא היו בני יעקב-ישראל מתנהגים בקנאה ובשנאה, לא היו יורדים מצרימה ולא הייתה מתקיימת גזרת השעבוד .
אז אולי לפני שמספרים בשבח האל שהוציא אותנו ממצרים, צריך לספר למה עלולה להביא שנאת חינם בין אחים.
זאת ועוד, אם כבר ירדו למצרים בעת הרעב, מדוע "נאחזו בה" ולא שבו לארץ כנען עם תום שבע שנות הרעב ?
סיפור ההגדה הוא סיפור אנושי על מערכות יחסים ויצרים - אהבה, קנאה, שנאה, חרטה ובסופו של דבר התפייסות, שהובילו לבנייה ויצירה של עם.
האם הסיפור ההיסטורי אותו אנו חוזרים ומספרים באותו נוסח מדי שנה אמור ללמד גם את בני דורנו את הלקח מסיפור כניסת ויציאת מצרים, שנבין שנועד לדורנו, כמו לדורות שקדמו לנו באלפיים שנות הגלות ?
בשנות ילדותנו נהוג היה להותיר כסא ריק עבור היהודים בגולת רוסיה שהיו מסורבי עליה לארץ ישראל. אולי צריך גם בימינו להותיר כסא ריק עבור יהודי הגולה, שהיום איש לא מונע בעדם מלהגיע להיות בני חורין בארץ ישראל והם בוחרים לחיות בגולה , עד הרגע שבו מרחפת מעליהם סכנה ?!!
האם צריך להמתין בגולה לגזירות כדי שבסופן, לאחר ששבעו מרורים, שיעבוד ורצח, יצאו ביד רמה ?
בכל דור קיים פרעה כלשהו במקום כלשהו.
הארץ המובטחת לנו כבר כאן וממתינה לכל, או לפחות לרוב, בניה שישובו לגבולם.האחריות שלנו היא "לשמרה ולעובדה", לפעול בחלקה הקטנה של כל אחד מאיתנו. עלינו המשימה ליצור כאן את גן העדן, גם אם מרחפת מעלינו, מעת לעת, סכנת להט החרב המתהפכת.
חג שמח עם אחווה, בריאות, ביטחון .....
שבת שלום וחג חרות שמח ופורח