אפשר גם בלי לריב על כל דבר .
השבת פרשת יתרו ובמרכזה עשרה דברים הנאמרים ישירות מפי הגבורה לאוזני בני ישראל :
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. ב . אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.
ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.
ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם: כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי. ו לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא: כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
ז זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
יא כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
יב לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב, לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
יג לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. "
כשאנו נמצאים בבתי הכנסת בעת קריאת עשרת הדברים הללו, אנו נחשפים למראה בו חלק מבאי בית הכנסת עומדים וחלק יושבים !
בימים לא רחוקים, היינו עדים לויכוחים לא קטנים, בין אלו הגורסים שצריך לעמוד בזמן שקוראים את הדברים שנאמרו מפי הגבורה, לבין אלה שטוענים שכל מצוות התורה כולה, מעמדם שווה ולכן אין להעדיף בעמידה את עשרת הדיברות.
בימינו , לפחות בבית הכנסת הגדול במזכרת-בתיה, המנהג הוא שכל אחד נוהג על פי הבנתו. לו באתם לבית הכנסת הזה לפני כחמישים שנה, עת עדיין היו נכדי המייסדים חיים ומתפללים בבית הכנסת הזה, הייתם שומעים אותם אומרים (במלעיל) : "המנהג משבר דין" ! ולכן צריך לעמוד, לנהוג כפי שנהגו ראשונים.
על הסוגיה הזו התלוצץ יורם טהר-לב, מנוחתו... שסיפר על רב שהגיע לעיירה וראה ושמע את הויכוח בין המצדדים בעמידה מול הגורסים שצריך לשבת. או אז, ביקש להגיע לזקן גבאי בית הכנסת ולהבין ממנו מה המנהג שנהגו הקדמונים. ענה זקן השבט : " אני לא זוכר אם עמדו או ישבו, אבל אני זוכר שנהגו לריב כל פעם מחדש" !
מבלי להיכנס לשורשי הסוגיה ומה נכון יותר לעשות ולפי איזה מנהג לנהוג, אולי הגיע הזמן שנלמד שאפשר להתווכח על כל מיני נושאים. ויכוח יכול להיות מפרה ומעורר חשיבה מגוונת ויצירתית. אבל, לא חייבים לריב על כל דבר, וודאי ו-וודאי לא חייבים לשפוך זה על זה קיתונות ומילים שיהיה קשה אחר כך להחזיר אותן ולבטל את יציאתן לחללו של עולם.
שתהיה לנו שבת של מחשבות טובות, דיונים המפרים ( מלשון –פריון ) את השיח ומעודדים פתרונות מועילים לחיים טובים, ביחד !
שבת שלום !
