ערב שבת פרשת וישב התשפה 2024
פרשת וישב מתחילה עם ישיבתו של יעקב-ישראל בארץ ישראל-כנען, אבל בעצם מתחילה את סיפורו של יוסף.
" וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן . ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם...
הנער יוסף, בן השבע עשרה, קרוב בגילו לבני בלהה וזילפה ולכן אך טבעי הדבר שהוא נער כמוהם. בני לאה הגדולים, גדולים ממנו והם כבר בני עשרים ויותר. הפער בגילים האלו הוא משמעותי. מה הייתה הדיבה שיוסף הביא לאביו על אחיו, לא מספרים לנו. לא ברור גם למה גרמו דבריו באשר למעמדו בעיני אביו . בכל מקרה, מעמדו של יוסף וכך גם אחיו הקטן, בנימין שייקרא גם הוא בן זקונים, נובעים מהיותם הבנים של ישראל מרחל האישה האהובה.
... וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.
... וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.
לשינאה של האחים כלפי יוסף יש שורשים ביחס של אביהם כלפי האימהות :
" וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת. לא וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה. לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. לג וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן. לד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי. לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה--עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת." (פרק כט )
על יעקב-ישראל לא נאמר שהוא שונא את לאה, אבל כן נאמר שהוא אוהב יותר את רחל מאשר את לאה. כשאיש או אישה מרגישים שהם לא אהובים, הם חשים כשנואים. ועכשיו, גם הדור הבא מרגיש שאבא לא אוהב את כולם באותה מידה. וכפי שאהב יותר את רחל, כך ישראל אוהב יותר את יוסף ואף מפגין זאת בתפירת כתונת הפסים. עד כאן, זה רק הרקע לחלומות שיוסף מתחיל לחלום :
" וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ . ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי . ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו."
שאלו כבר לפני, אם יוסף ידע שהחלום ירגיז את אחיו, מדוע סיפר להם ?
ואני רוצה לטעון שהנער בן השבע עשרה לא ידע שהוא חולם ולא הבין את פשר החלום. לכן, הוא ביקש להגיד ולומר לאחיו שישמעו שהוא חולם חלומות ויעזרו לו לפתור אותם. ואכן, האחים הם הפותרים והמלמדים את יוסף לפתור חלומות. אלא שהאחים מתייחסים רק להיבט אחד, החשוב בעיניהם, והוא אודות יוסף המושל. ואכן, לימים, יוסף יהיה המושל והוא ימשול בכל הקשור לגרעיני החיטה לאלומות. אבל עד שהוא יהיה המושל, בינתיים, הם יהיו אלו שסובבים אותו והם ימשלו בו.
החלום השני :
" וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי.
לשם מה בא החלום השני ומה ההבדל בין החלום הראשון והחלום השני ?
על הצורך בחלום שני יענה יוסף לפרעה כשיפתור את חלומותיו ויאמר :
" וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ. לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם." ( פרק מא )
את החכמה הזו יידע יוסף כשהוא יהיה כבר בן שלושים. עתה, כשהוא בן שבע עשרה הוא עדיין לא יודע את פשר בואו ופתרונו של החלום השני. עתה הוא צריך שיפתרו לו גם את החלום השני ולכן אם את החלום הראשון הוא הגיד ואמר לאחיו, עכשיו הוא מספר גם לאבא ישראל וגם לאחיו.
הפעם, האבא האוהב את יוסף מכל אחיו, מוצא לנכון לגעור ביוסף בנוכחות כל אחיו:
"וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר. "
יעקב אמנם עוזר ליוסף לפתור גם את החלום הזה, אבל כנראה שהוא לא מבין אותו עד הסוף. החלום מנסה לגרום ליעקב ובניו להרים את הראש לשמים ולהבין כי מאת ה' הייתה זאת. אבל יעקב לוקח אותם ל-השתחוות לך ארצה !
החלום הראשון גורם לאחים להתעוררות של רגש השנאה :
" וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו "
בחלום השני הם קולטים את המצב וזה לוקח אותם אל רגש הקנאה :
" וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר. "
בספר "מעט מן האור" על פרשות השבוע נוהג חנן פורת להביא "מדרשיר" - שיר הקשור לפרשת השבוע. לפרשת וישב, על רקע ימי הגירוש מגוש קטיף ועל הפסוק מתחילת הפרשה :"וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", מביא חנן פורת את שירו של יהורם טהר-לב :
"היה לי חבר היה לי אח"
במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפני.
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגלי,
ומה אני אשאיר אחרי,
האם אשאיר איזה דבר?
איני רואה את צעדי!
איני רואה את צעדי,
ומי יראה אותם מחר?
היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד כשאקרא,
היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד בעת צרה,
אני אחיך, אל תשכח!
היה לי חבר, היה לי אח.
במקום שאליו אני הולך
היו נשים, היו גברים,
ואהבה גדולה היתה,
האם אני אמצא אותה?
הם לא השאירו לי דבר
לא אנחות וגם לא פרחים.
הם לא השאירו לי דבר!
הם לא השאירו לי דבר,
מלבד אחים וחברים.
היה לי חבר, היה לי אח...
במקום שאליו אני הולך,
אני נזהר שלא לשבור,
אני נזהר שלא לדרוך,
אני נזהר שלא לזכור,
וטוב לי שאתה איתי,
וגם אתה וגם אתה.
פה תישאר אחרי לכתי!
פה תישאר אחרי לכתי
החברות אשר היתה.
היה לי חבר, היה לי אח...
השיר הזה של יורם טהר לב הדהד אצלי את שירו של רפנאל החקוק על האבן במצפור רפנאל על תל מלוט:
את מה שחשבת כבר מישהו חשב
ואם כבר לעשות אז למה עכשיו
ואיפה שהלכתי יש מישהו שדרך
שמפלס ת'דרך אליה הוא נפתח
מישהו שומע אותי ולא נותן לי סימן
אבל משהו שומע אותי והוא נמצא כאן מזמן
את מה שראיתי מישהו כבר צילם
ממה שעשיתי אי אפשר להתעלם
וגם אם אין כבר כוח למשהו חדש
חיפשתי את הדרך למשהו קצת מורגש
מישהו שומע אותי ולא נותן לי סימן
אבל משהו שומע אותי והוא שומע אותי מזמן
בימים טרופים אלו, האם אנחנו שוב בימים שאנחנו לא יכולים "לדבר עם אחינו לשלום" ? או אולי כדאי כמו טהר-לב לבקש " היה לי חבר היה לי אח" ולשאול:
במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפני.
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגלי,
ומה אני אשאיר אחרי,
האם אשאיר איזה דבר?
או להרהר יחד עם שירו של רפנאל :
את מה שחשבת כבר מישהו חשב
ואם כבר לעשות אז למה עכשיו
ואיפה שהלכתי יש מישהו שדרך
... את מה שראיתי מישהו כבר צילם
ממה שעשיתי אי אפשר להתעלם
וגם אם אין כבר כוח למשהו חדש
חיפשתי את הדרך למשהו קצת מורגש
אז למען אחי ורעי, "השאירו איזה דבר" וחפשו ועשו "משהו קצת מורגש, שאי אפשר להתעלם ממנו".
שתהיה לנו - שבת של אהבה , אחוה שלום ורעות
