פרשת ויקהל – פקודי התשפא 2021
 
פרשיות השבוע, ויקהל-פקודי, עוסקות כמו גם הפרשות הקודמות- תרומה, תצוה וכי תישא, במלאכת בניית המשכן. בשלוש הפרשיות הקודמות, ה' מוסר למשה את המפרט הטכני של בניית המשכן על כל תכולתו ושל בגדי אהרן ובניו. בשתי הפרשיות הללו, משה מעביר את הדברים לבני ישראל לביצוע.
 
בימים ההם, לא הייתה מחלה או תבהלה ממחלה, שמנעה ממשה להקהיל את העם כדי לשמוע את אשר ציווה האל לבנות לו משכן.
אבל, בטרם יתחיל משה לספר להם את מעשה מלאכת המשכן, הוא מזכיר ומעביר להם את הציווי, לא לעבוד בשבת :
 
"  וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.    ב שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת  .  ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת. " (ויקהל)
 
לפני שננסה להבין מדוע היה צורך להזכיר שוב את נושא השבת, נביא את הדברים שאומר ה' למשה בעניין השבת, ונבחן האם משה מעביר לבני ישראל את הדברים כפי שנמסרו לו. ואם משה משנה משהו, מדוע הוא מוצא לנכון לעשות את השינוי הזה :
 
" וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   יג וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.   יד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.   טו שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.    טז וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם  .   יז בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. "(כי תישא)
 
השינוי הראשון והעקרוני הוא הסדר בו נאמרים הדברים.  כשמשה מדבר אל בני ישראל הוא מזכיר כבר בהתחלה את עשיית המלאכה, בששת ימי החול ואת קדושת השבת  ורק אחר כך פונה אליהם בעניין בניית המשכן.  כשמשה עולה ונמצא בהר סיני,  האל  קודם נותן למשה את הוראות בניית המשכן ורק בסוף הוא מדבר על השבת.
 
השינוי השני והבולט, הוא הצורה התמציתית והיבשה שבה משה מוסר את הדברים, כציטוט של פסוק אחד מתוך מה שנאמר לו, בעוד האל האריך ונימק את הסיבות לחשיבות השבת.
בדברי ה' מופיע מילת ההנמקה - "כי" חמש פעמים ! 
 
מדוע חשוב לשמור את השבת ?
ארבע סיבות על הצד החיובי :
" כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם "
" כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם"
"כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם"
" כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ "
 
וסיבה אחת על הצד השלילי המאיים:
 
" כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ"
 
האל לא מצווה סתם בבחינת כזה ראה וקדש. זה נכון שהוא מזהיר ומאיים על מי שלא ישמור את השבת, אבל האל מסביר באריכות את חשיבות השבת וחשיבות הברית בינו ובין בני ישראל. השבת היא חלק מההוכחה לברית הזאת.
 
אז מה קרה למשה, שקיצר וויתר על ההסברים והסיבות לקדושת השבת ?
 
כבר היו פרשנים שהסבירו את הפסוק על המפגש הראשון של משה עם בני ישראל "והם לא...  מקוצר רוח ומעבודה קשה" שקוצר הרוח לא היה של העם אלא של משה.
האם שוב משה מתנהל עם העם בקוצר רוח ?
 
נזכיר שהמעמד הזה, של הקהלת כל העם ומסירת כל הפרטים של הקמת המשכן, נערך אחרי האירוע הקשה של חטא העגל וכל מה שארע בעקבותיו. חוויה שהזיקה למרקם  היחסים בין משה לבין העם.
 
במבחן הזמן, אנו רואים שמכל מעשה המשכן  לא נותר כמעט דבר, בעוד שהשבת נשארה נצחית ואות לדורות, כפי שהסביר ה' למשה. החומר מתפוגג, הרוח נשארת.
 
אכן, קדושת השבת היא אבן יסוד בבית היהודי. האנרגיות בהן היא מטעינה אותנו, בכל שבוע מחדש, מספקים דלק  המאפשר לנו ליזום ולפעול במשך ששת ימי המעשה.
 
שנמשיך בבריאות טובה ובאנרגיות מיטיבות.