פרשת בא התשפב 2021
 
פרשת בא ממשיכה את הקשחת ליבו של פרעה ואת המכות הנוחתות עליו, עקב הקשחת הלב והסירוב לשחרר את בני ישראל ממצרים.
 
בין המכה התשיעית, מכת החושך, לבין המכה הניצחת -מכת בכורות, עוצרת התורה את רצף העלילה ומצווה כמה דברים לימי העתיד בארץ האבות:
 
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח .  כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר .  כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף  .  כד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.   כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.   כו וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם .  כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ ."  
 
 
מה ראתה התורה צורך דחוף לעצור, לפני שמכת בכורות ניחתת על פרעה וכל מצרים, וכבר עכשיו להורות על מעשה שיזכיר את המכה הזאת לדורות ?
 
אם אתה במאי, מחזאי, תסריטאי, אתה או את ודאי יודעים שהרגע לפני שיא הדרמה, הוא הרגע שכל תשומת הלב ערוכה ומוכנה וקשובה למוצא פיך. זה הרגע לעשות מעשה אשר יזכיר את המאורע החשוב בהיסטוריה של עם בני ישראל. זה הרגע ליצור מסורת לדורות.  במסורת הזו לדורות יש מרכיב מאוד חשוב - דו השיח או רב השיח בין דור ההורים לדור הבנים והבנות.  זה המעשה החריג המעורר את דור הבנים להביט, לתמוה ולשאול : " מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת... " ?
שאלה שנראית מוזמנת, על מנת שיוכל כל אב וסב וגם סבתא ואם לספר לדורות הבאים- מה קרה במצרים ? שם נעשינו לעם. שם עשה אלוהינו את כל האותות והמופתים, כדי להוציא אותנו מארץ מצרים ולהוביל אותנו חזרה אל ארץ האבות.
 
ואם לא היה די בציווי על זבח הפסח, ממשיכה התורה ומצווה על מעשה נוסף שיתרחש כמעט בכל בית, "פידיון הבן", גם הוא כדי לזכור את מכת בכורות:
 
" וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ יְהוָה, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ.   יב וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַיהוָה; וְכָל-פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים--לַיהוָה.    יג וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ, תִּפְדֶּה .  יד וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת:  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים .  טו וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה .  טז וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:  כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם." 
 
גם כאן המעשה של פידיון הבן הוא הזמנה לשאלת הדור הצעיר :
 
" כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת... "
 
עיצוב הזיכרון הפרטי והלאומי והנחלת המורשת של המשפחה ושל העם, מחייבים התכנסות משפחתית ותמיד טוב להתכנס בסעודה, שיש בה מזון גשמי טעים ומהנה וגם מספרים ושומעים במהלכה סיפור מעניין.
 
ואולי לא מפתיע הדבר שכמעט בכל בית בישראל, גם אצל מי שהוראות התורה לא מתקיימות ונשמרות, מתכנסים בלילה של התאריך בו יצאנו ממצרים.
 
נאחל לכל עם ישראל שנמשיך לחגוג את  עצמאותנו כל שנה, ונחוש את חירותנו בארצנו כל יום, גם בימים אלו.
 
שבת שלום