פרשת ואתחנן מכילה בתוכה כמה מהתפילות השגורות על פיו של כל יהודי מגיל מאוד צעיר. המרכזית שבהן היא "קריאת שמע" - "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד".
על חשיבות הקריאה הזו, עוד בטרם ניכנס למשמעותה, אנו לומדים מסיפור המסופר על הרב יצחק הרצוג, הסבא של נשיא המדינה, שהיה הרב הראשי של אירלנד. לצערנו, בימי השואה היו לא מעט יהודים שהבינו לאן רוצים לקחת אותם, והם החליטו להציל את ילדיהם הקטנים. הם מסרו את הילדים לשכניהם, למוסדות לילדים יתומים ולמנזרים. חלקם הספיקו לרשום את שם הילד ולהצמיד לפנים הבגד וחלקם אף את זה לא הספיקו. חלק מההורים שרד ושב לקחת את הילדים אבל חלק גדול יותר נרצחו ולא היה מי שיבוא לקחת את הילדים. הילדים שהו במוסדות או במנזרים וגודלו כילדים נוצרים כולל תפילות יום א' בכנסיה. יש לזכור שהם שהו שם מספר שנים. לילד בן שנתיים או ארבע שגדל כך עוד שנתיים – שלוש, זה זמן רב של השפעה נוצרית. כשתמה המלחמה החלו חיפושים אחר הילדים היהודים. אחד המחפשים היה הרב יצחק הרצוג, שהיה מגיע לכל מיני מוסדות ומנזרים ושואל על הילדים. מנהלי המוסדות הללו ניסו להיפטר ממנו בטענה שאין כאן ילדים יהודים. הרב התעקש וביקש לעבור במסדרונות ובחדרים לפרק זמן קצר. משניתנה לו הרשות, עבר במסדרונות וקרא בקול "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד".
לשמע הקריאה יצאו מהחדרים ילדים קטנים וחזרו אחריו כמעין סיסמא יהודית ייחודית וקראו גם הם: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד".
מתברר שקריאת שמע עוררה בהם את זיכרון בית אביהם היהודי, עת כל ערב בטרם שכבו לישון חזרו וקראו איתם את קריאת שמע. קריאת שמע החזירה את הילדים לחיק היהדות.
מה בעצם אומרת הקריאה הזו ? מה רוצה הקורא קריאת שמע לומר בקריאה הזו ומה הוא רוצה שהשומע ישמע ויבין מהקריאה הזו ?
כשמשה פונה בנאומו לעם ישראל ואומר "שמע ישראל" , הוא רוצה להטמיע בתוכם את תפיסת העולם של האמונה באל אחד. האמונה שהאל שהוציא אותנו ממצרים, הוא האל היחיד ואין בלתו. כשאנו קוראים את קריאת שמע, אנחנו בעצם מהדהדים ומאשרים כל יום מחדש את האמונה באל אחד. אולי ראוי היה בתפילות בבית הכנסת ששליח הציבור יכריז "שמע ישראל" והציבור יענה לו ויכריז : "ה' אלוהינו ה' אחד ".
