שבנו אתמול מסיור נוסף בצפון המופגז והנטוש. זה סיור שני בחודש האחרון. גם הפעם, ארבעה אוטובוסים מלאים. בפעם הקודמת חמישה אוטובוסים ללא מקום אחד פנוי. מתברר שיש רצון של האוכלוסייה מהמרכז להגיע ולראות מקרוב ולהביע הזדהות עם התושבים בצפון. הסיור כלל פגישה עם חברת קיבוץ מנרה תוך כדי תצפית אל הכפר הלבנוני המצוי ממש מאות מטרים מהצד השני של הגבול. זה הכפר ממנו נשלחו טילים אל כמעט כל בית במנרה. עכשיו צהל יושב שם ורוב בתי הכפר הרוסים.
משם נסענו למרגליות הסמוכה למנרה וגם סמוכה לכפר הלבנוני מרכבה. גם שם במרגליות יש בתים ולולים שנפגעו וכמעט ואין אנשים. גם שם, ממש מעבר לגדר, בכפר מרכבה שצופה מגבוה על מרגליות, כל הבתים הממוקמים במרחק של עד כחצי קילומטר מהגבול – הרוסים וצה"ל, נכון לעכשיו, יושב שם.
אחרי ביקור בתל דן סיימנו את הסיור בעיר קריית שמונה, שעדיין נטושה וריקה מתושביה !
השבת פרשת בא. כמו היום גם אז, נמשכת מסכת המכות שמונחתות על פרעה ועל מצרים כשהשיא מגיע במכת בכורות. האם ניתן ללמוד משהו מהקשחת הלב של פרעה אז, להקשחת הלב של אנשי החיזבאללה והחמאס בימינו ?
האם תלונת "קוצר הרוח והעבודה הקשה" של עם ישראל כלפי משה, עת בא להושיע אותם מעבדות מצרים, דומה לחוסר הסבלנות בימינו כלפי קצב ישועת האל וגבורת הלוחמים לחיסולם של אויבינו בכל החזיתות עד תומם ?!
במהלך שנות קיומו של העולם, מאז הבריאה, חלו שינויים והתפתחויות. אולם דבר בסיסי אחד נותר בעינו- טבע האדם לא השתנה. רגשות של אהבה, שנאה, קנאה, ידידות, אחווה, טוב לב, נדיבות ולעומתם: רוע, צרות עין, קנאה,אכזריות, כולם שרירים, קיימים, משפיעים ומושפעים, גם היום, בכל חברה וקבוצת אנשים. בוא הינה מילת ציווי שהשורש שלה מבטא פעולה של קירבה ברמות שונות. הקירבה הזו נדרשת בינינו, בימים אלו יותר מתמיד, לצורך חיבור והתלכדות סביב האתגרים הניצבים בפנינו מבית ומחוץ. אויבינו דואגים לחיסור. כל אחד מאיתנו יכול וצריך לתרום לחיבור.
שבת מנוחה ונחת
