ערב שבת פרשת וארא התשפב 2021
 
 
פרשת וארא , ממשיכה את המסע שהתחיל בפרשת שמות, המסע של משה ואהרן להוצאת בני ישראל ממצרים. משה, שבא בסוף פרשת שמות בתלונה לריבון העולם ששלח אותו, על כך שפנייתו אל פרעה רק הרעה לעם בגזרות נוספות של פרעה.  הגזרות הללו לא רק שהרעו לעם, הם גם ערערו את האמון של העם במשה ובמי ששלח אותו. כשאין אמון של העם במנהיגיו, המנהיגים לא יכולים להמשיך ולהנהיג את העם.  זו אולי הסיבה שהיה צורך במעשי ניסים ונפלאות, כדי להשיב את האמון בה' ובמשה עבדו.
 
כחלק מהעידוד להמשך השליחות של משה ואהרן, אומר ה' דברים לא ממש ברורים :
 
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.   ב אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.   ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.   ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים .  ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם.   ו וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ.   ז וּמֹשֶׁה, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה--בְּדַבְּרָם, אֶל-פַּרְעֹה. "
 
מה פשר " נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" ?
 
וכיצד באה לידי ביטוי המטלה של אהרן, להיות נְבִיאֶךָ ?
 
אומנם לגבי אהרן,  האל מפרט  כיצד הוא יהיה נביאך :
" אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ".
 
 נראה שהאל מיעד לאהרן את התפקיד להיות מעין מתורגמן או דובר מתווך בין משה לפרעה. 
האם זו המשמעות של להיות נביא ?
 
ו- כיצד מתכוון האל לפעול אחרי שהוא יכביד את לב פרעה ?
 
האל פועל שתי פעולות שנראות כמו פעולה אחת עקב טעות באיות :
 
"וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם"...     "בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם..." 
 
מה פשר שני הפעלים האלו והאם יש הבדל ביניהם ?
 
הפועל הראשון "וְנָתַתִּי" אֶת-יָדִי,    זה       בְּמִצְרָיִם...  "
 
הפועל השני  "בִּנְטֹתִי" אֶת-יָדִי     זה        עַל-מִצְרָיִם..."
 
בהמשך של כל אחד מהפעלים הללו  כתוב :
 
בראשון -   וְנָתַתִּי ...  במצרים-   וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
בשני     -  בִּנְטֹתִי ...  על מצרים-   וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם.
 
נראה כי הפועל הראשון מדבר על הוצאת בני ישראל מארץ מצרים והשני מדבר על הוצאת בני ישראל מתוך העם המצרי.
 
יש כאן שילוב של קהל היעד שאמור לחוות ולזכור את הניסים והנפלאות. האותות והמופתים נועדו לשכנע את פרעה ואת העם המצרי לשלח את בני ישראל מתוכו.  אבל יותר ממה שהם נועדו למצרים, הם נועדו לשכנע ולהפעיל את בני ישראל כדי שיצאו גם מארץ מצרים וגם מתוך העם המצרי שהם נאחזו בתוכו. זכורה לי האמירה של יהדות הונגריה וגם של יהדות גרמניה:
"אנחנו קודם כל הונגרים, ורק אחר כך אנחנו גם יהודים".
 
נראה שגם בימינו יש לא מעט יהודים בגולה שרואים את עצמם מעורים עמוק בתוך העם בתוכו הם יושבים, דבר שגורם להם לומר, אנחנו קודם כל צרפתים או אמריקאים, ורק אחר כך אנחנו גם יהודים.
 
ואם נחזור לתחילת הדברים, הרי שהמשימה של משה  " רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה", היא להראות לפרעה שראה עצמו אלוהים, שאדם בשר ודם כמשה הוא בתפקיד האלוהים של מי שחושב שהוא האלוהים, ומי שהתעמר בבני ישראל לשמע הדרישה לשלח אותם ואמר :
 
" וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.    ב וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. " ( שמות, פרק ה )
 
אחרי שהוגדרו המטרות, ניתן לצאת לדרך של האותות והמופתים שיכנסו לזיכרון הלאומי של עם ישראל.   כל חג מחגי ישראל וכל שבת אנחנו נזכיר בקידוש ונאמר: "זכר ליציאת מצרים".
 
לעומת זאת, אצל המצרים שהובסו והוכנעו בעשר מכות וירדו במצולות ים, האותות והמופתים הללו נמחקו מספרי ההיסטוריה שלהם כאילו לא היו מעולם. 
 
ומדוע היה צריך מייד לומר למשה שאהרן יהיה נביאך ?
גם משה , עליו נאמר שהיה העניו מכל אדם, גם הוא יכול להתבלבל מהתפקיד להיות אלוהים לפרעה ולחשוב שהוא אלוהים גם לבני ישראל, כפי שהם חשבו כשהוא עלה להר סיני.  לכן, צריך ליד משה עוד מישהו שהוא יהיה סוג של תזכורת ואיזון.
 
שנדע תמיד לשמור על האיזונים בחיים ולזכור שיש לנו עם ומולדת לחיות בתוכם
ולא בתוך עם אחר בארץ אחרת.