פרשת השבוע, פרשת מסעי, מסיימת את ספר במדבר ובעצם מבחינת הזמן מסיימת את התורה כולה, יען כי ספר דברים הוא תקציר וסיכום של משה, המתרחש, מבחינת הזמן, במקביל לסוף ספר במדבר.
 
בפתיחת הפרשה שבים ומספרים לנו על המסלול שעשו בני ישראל במשך 40 שנה מאז יצאו ממצרים תוך כדי המעבר בתוך הים ועד לעלייתו של אהרון ומותו בהור ההר.
 
ואז, כשבני ישראל חונים בערבות יריחו, ממש לפני הכניסה לארץ, מקבל משה הוראות התנחלות:
 
" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר.   נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן .  נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.   נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ:  כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.    נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה:  לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ…
 
הוראות ההתנחלות ברורות מאד. צריך להוציא מהארץ את "כל יושבי הארץ". בנוסף, צריך להשמיד כל זכר של התרבות המקומית ולהתחיל חיים חדשים המבוססים על חלוקה צודקת של הארץ. 
 
 
... וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ  ."
 
ארץ ישראל לא יכולה להכיל עמים בנוסף על עם ישראל, ולא יכולה להכיל תרבויות מעבר לתרבות החדשה שעם ישראל המתנחל בארץ ישראל ינהל בארץ ישראל.  זה בעצם חוק הלאום הבסיסי שאומר : "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל".
 
הציווי הזה: " וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם" סותר את כל חוקי הגר. 
איך יכולים להיות גרים בארץ אם הציווי הוא להוריש את כל יושבי הארץ ?
הציווי הזה מזכיר לנו את הברכה שלא יהיו עניים בארץ ויחד עם זאת נאמר : "לא יחדל עני ואביון מהארץ" !
 
נראה שאולי הכוונה היא שמלכתחילה צריך להוריש את כל יושבי הארץ, כי זה הדבר הנכון לעשותו. אבל, אם בנסיבות מסוימות לא הצליחו להוריש את כולם או אם כרתו עימם ברית להותירם, אזי יש לנהוג בהם על פי דיני הדאגה לגר, ליתום ולאלמנה.
 
בהמשך הפרשה אנחנו מקבלים את גבולות הארץ המובטחת. הכי ברור הוא הגבול במערב שם הים. במזרח הגבול עובר בין ים כנרת לים המלח בתוואי הירדן ועבור השבטים ראובן וגד עד לפני עליית נתניהו לשלטון בליכוד, היו בכל סוף ישיבה וכינוס עומדים ושרים "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן"!
 
לא נכנס עתה לפרשנויות היכן עובר הגבול בדרום ועד היכן בצפון. בדרום נחל מצרים ובצפון, יש המרחיקים לכת עד לגבול עם תורכיה והרבה צפונה מזרחה מעבר לדמשק.
לסיכום הפרשה ואולי התורה כולה, במרכזה יציאת מצרים כדי להגיע לארץ ישראל.  אנו יכולים לראות שתהליכי יצירת עם והתבססות בארץ חדשה הם מורכבים כמו כל יצירה חדשה שאין לה דוגמא קודמת. אין כאן בעלי ניסיון קודם שניתן ללמוד מהם. הצלחת התהליך מותנית במנהיגות נכונה ואמיתית, באמונה המושרשת באנשים ובנהלים נכונים שמחייבים ציות. לאמונתנו, אין טוב ונכון מהנהלים וההנחיות שמגיעים הישר מפי הגבורה, באמצעות משה שמנגיש אותם לעם. לחלוציות יש מחיר, אחריות וגם סיפוק גדול כאשר זה מצליח.
הדור החדש, שלא ידע עבודה והשקעה בבניית בית קבע, אינו אמור לחשוש מאתגרים ואמור להיות נלהב להתחיל חיים בארץ חדשה שהיא בדיוק ההיפך מהמדבר-קרקע הניתנת לעיבוד וליצירת המשכיות. 
הבנייה הזו עדיין לא הסתיימה. כל דור ודור מחויב מחדש בהמשך הבנייה והפיתוח וההתמודדות עם האתגרים עם העמים הזרים שהשתכנו כאן ומסביב. ההכרה בצדקת הדרך והאמונה במי שנתנה לנו, הם אלה שנותנים את הכוח, בכל פעם ובכל דור מחדש, לבנות ולהיבנות בה.
 
שנזכה להמשיך לתת את חלקנו בבניין העם והארץ והמשכיות עמנו ומולדתנו .