פרשת מטות-מסעי
השבוע ציינו 17 שנה מאז שרפנאל לא חזר מהמערכה.
אמש אחרי האזכרה בבית העלמין, חווינו ערב מיוחד שארגנו החברות של רפנאל מנוער. התרגשנו בערב מהאומר והשיר, מסיפורי החברות והחברים של רפנאל מהילדות, המכינה והצבא, על שירים שחיברו אותם אליו, על הצלילים והמילים שתמיד מזכירים לכל אחד מהם ומהן את רפנאל שלו.
תודה רבה לצוות המארגנות ולמספרי הסיפורים שפתחו את ליבם ושיתפו אותנו.
פרשות מטות-מסעי מסיימות בעצם את ספר התורה. ספר דברים שנתחיל בשבוע הבא, הוא מה שמכונה "משנה תורה", מלשון שונים וחוזרים והם נאומי הסיכום והחזרה של משה על כל מה שעברו בני ישראל בהנהגתו.
בתחילת פרשת מטות מדברים על נדרים שאם נדרת אתה חייב לקיים. מיד אחר כך מדברים על הנשיאים שיכנסו בראש בני ישראל וינחילו את הארץ לשבטים. נשאלת השאלה, מדוע נסמכה פרשת הנשיאים לפרשת נדרים ? על השאלה הזו השיב ה"חתם סופר" שחי לפני כמאתיים שנה בצ'כוסלובקיה :
למנהיגי הציבור - הנשיאים, יש מנהג להבטיח הבטחות ולא ממש לקיימן. סמיכות הפרשיות באה להזכיר להם, שהבטחות צריך לקיים.
כמה מפתיע !
בפרשת "מסעי" מספרים לנו פרט נוסף שנראה מאוד עכשווי !
ממש לפני הכניסה לארץ, כשבני ישראל חונים בעבר הירדן מול יריחו, האל מורה למשה לומר לבני ישראל בצורה שלא משתמעת לשני פנים, שכדי להקים מדינה בארץ ישראל, אתם חייבים לא רק להוריש את יושבי הארץ פיזית, אלא גם למחוק ולהשמיד כל דבר שיושבי הארץ עבדו אותו.
כבר נאמר להם בספר ויקרא :
" וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ב דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ ג כְּמַֽעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וּכְמַֽעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֨מָּה֙ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּֽתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃ ד אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּֽעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ ה וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה"׃
(*ויקרא יח)
מה בעצם מצווה האל את בני ישראל ? הוא אומר להם אתם צריכים למחוק את התרבות שקיימת בארץ ישראל וליצור תרבות חדשה, תרבות שאת עיקר חוקיה קבלתם בהר סיני.
" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר . נא דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן . נב וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל-מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ . נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. נד וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ…
האל למשה ולבני ישראל שאת הארץ הזו לא ניתן לחלק לשתי מדינות. יתרה מכך, לא ניתן להותיר בה זכר מהעמים שישבו בארץ ישראל.
ומה יקרה אם אינכם מבינים את משמעות הציווי הזה:
... וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם."
ברור לנו שזו משימה לא פשוטה וגם לכאורה נראית גם מאוד לא מוסרית, לגרש או להרוג את יושבי הארץ. מה פשר ההמשלה שאם תותירו מהם , הם יהיו לשיכים כמו סיכות דוקרות בעיינים. כשדוקרים את העיניים לא ניתן לראות!
אז מה היא אפוא הדרך הראויה לקיים את ההוראה הזו כדי לא להותיר בארצנו את יושבי הארץ ?
להרוג אותם זה ודאי לא מוסרי, אלא אם הם מנהלים מולך מלחמה ובמלחמה, כמו במלחמה, יורים כדי להרוג.
נותרה הדרך השנייה המתפרשת מההוראה הזו, ובימינו הס מלהעלות על הדעת, את הפיתרון "לגרש" אותם אל מעבר לגבולות השטח המפורט בפרשתנו כגבולות הארץ :
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר . ב צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ. ג וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן, עַל-יְדֵי אֱדוֹם; וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה. ד וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר, וְעָבַר עַצְמֹנָה. ה וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן, נַחְלָה מִצְרָיִם; וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו, הַיָּמָּה. ו וּגְבוּל יָם, וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל יָם. ז וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן: מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר. ח מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת; וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל, צְדָדָה. ט וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן. י וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם, לִגְבוּל קֵדְמָה, מֵחֲצַר עֵינָן, שְׁפָמָה. יא וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה, מִקֶּדֶם לָעָיִן; וְיָרַד הַגְּבֻל, וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה . יב וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח; זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ, סָבִיב. יג וַיְצַו מֹשֶׁה, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה . יד כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי, לְבֵית אֲבֹתָם, וּמַטֵּה בְנֵי-הַגָּדִי, לְבֵית אֲבֹתָם; וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה, לָקְחוּ נַחֲלָתָם. טו שְׁנֵי הַמַּטּוֹת, וַחֲצִי הַמַּטֶּה: לָקְחוּ נַחֲלָתָם, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ--קֵדְמָה מִזְרָחָה." ( פרק לד )
אז מה עושים ?!
לא נפרט כרגע אילו אפשרויות יכולות לתת את המענה היותר טוב והנכון כדי להביא ליישום הציוויים הללו. ולא מפני הפחד מהמחלוקות בעם באשר לפיתרונות הללו, אלא מפאת היות הדיון על כך ארוך ומורכב.
בינתיים, צריכים כולם להבין ולהפנים שהציווי הזה בפרשתנו הוא הקושאן שלנו. הציווי הזה הוא הסיבה "מדוע אנחנו כאן למרות הבלגאן". התורה היא הסיבה לכך ששבנו מהגולה לארץ ישראל ולא לאוגנדה ולא למדגסקר ולא לתחום המושב ולא לניו יורק וגם לונדון לא מחכה לנו. גם לא כל כך מפתיע שהיום בשוודיה רוצים מפגינים מקומיים לשרוף את הקושאן הזה מול שגרירות ישראל בשוודיה !!
הפגנה היא אומנם ערך דמוקראטי חשוב. אבל לא הכל מותר לעשות בשם חופש הביטוי והדעה. לא מותר לשרוף, לא את התנ"ך, לא את המועדון וגם לא המדינה.
