פרשת "כי תישא" ובמרכזה אירוע מכונן שקיבל את השם- "חטא העגל".
 
כך, בחמישה פסוקים, מתואר בתורה מה שהתרחש, כשנדמה היה לעם או למוביליו שמשהו קרה למנהיג משה :
 
" וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.   ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי.  ג וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן .   ד וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.   ה וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר .  ו וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק. " 
 
ראשית, אנחנו רואים שהעם ראה בשני האחים – משה ואהרן, מנהיגים משותפים וכשהאחד נעלם להם למשך ארבעים יום, הם פונים לצלע השנייה, לאהרן.  הם יותר מפונים, הם עושים מה שהיום אסור לעשות, הם "מתקהלים" וכנראה מפעילים לחץ כבד על אהרן. אבל מה הם מבקשים ?
 
היינו מצפים שיבואו אל אהרן בבקשות פרטיות או בבקשות כלליות, לפתור בעיות בחיי היום יום במדבר.  אבל הדרישה של העם מאהרן קצת מפתיעה :
 
" וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ."
 
המתקהלים על אהרן מציינים את היעדרו של משה. בנסיבות אלו, היינו מצפים שהעם יבוא בדרישה למצוא מנהיג חלופי, אולי יבקשו מאהרן להנהיג אותם ואולי יבקשו לבחור מנהיג חדש.  אלא שבהעדרו של משה, הם מבקשים מאהרן –  " עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים" .
 
  האם משה נתפס בעיני העם כאלוהים ?
 
כיצד מגיב אהרן לדרישת העם ?
 
" וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי"
 
מה פשר התגובה הזו של אהרן  ומה היינו מצפים שיעשה אהרן, מול הלחץ הזה של העם ?
 
הציפייה הראשונית מאהרן היא אולי קודם כל להרגיע את העם ואולי אף לומר להם - התאזרו נא בסבלנות עוד יום או יומיים ונראה אם משה יחזור.  
 
אולי אהרן היה צריך להיות עוד יותר יצירתי והיה עליו לומר לעם, בואו נכין למשה הפתעה, נכין לו קבלת פנים חגיגית.  תחזרו עכשיו לאוהליכם ומחר תביאו אלי שה לבית אבות, שה לבית. ייקח לנו יום או יומיים להתארגן ובעוד שלושה ימים נעשה יחד עם משה חג לה' !
 
אלו כמובן עצות שלאחר מעשה. אהרן אכן ניסה להרוויח זמן.  וכמו שפירשו רוב הפרשנים, אהרן ניסה לדחות את הקץ, וגם חשב שאם יבקש מהעם לפנות לנשים ולצאצאים :
"פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי.  "
אולי זה יגרום לתסיסה ואולי הם יירגעו ובינתיים משה יגיע.   אלא שבפועל, כנראה שהלחץ היה גדול .
והוא היה כל כך גדול, שגרם לאהרן להיות פסל וחרט בזהב ובאופן מפתיע, הצליח ליצור מהזהב , בזמן קצר, את עגל הזהב.
 
אהרן עוד מנסה לדחות את הפסטיבל שמתפתח :
 
"וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר" .  
 
אבל העם כל כך להוט וכמו כל הזריזים, הם משכימים קום :
 
... וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק. " 
 
באמצע הפסטיבל הפרוע, יורד משה מההר עם שני לוחות הברית. באותה מהירות שאהרן יצר את העגל, משה משמיד את העגל:
 
" וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר .  כ וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק; וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ...
 
משה, בניגוד לאהרן הפשרן והפייסן, לא פוחד מהעם הפרוע. משה נוטל מיד את הפיקוד ועושה מעשה שלא מותיר ספק מי המנהיג ומי האל ומה צריך לעשות לפסלים ולעובדי העבודה הזרה  ועכשיו הוא פונה לאהרן:
 
  … וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה:  כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה .  
 
אהרן מנסה להסביר למשה מה קרה :
 
...  וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא.    כג וַיֹּאמְרוּ לִי--עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ:  כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ, מֶה-הָיָה לוֹ.    כד וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב, הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ-לִי; וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ, וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה."
 
התיאור של אהרן די נאמן למקור, למעט הסיום שבו אהרן לא ממש מדייק. הוא לא השליך את הזהב לאש. הרן יצר את עגל הזהב במו ידיו.  כנראה שעל המעשה הזה גם אהרן יקבל את עונשו:
 
 וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם.  לא וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם, אֱלֹהֵי זָהָב.  לב וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.  לג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי.    לד וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת-הָעָם, אֶל אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ--הִנֵּה מַלְאָכִי, יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ; וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם.  
לה וַיִּגֹּף יְהוָה, אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. "
 
אז מה למדנו מהאירוע הזה ?
 
למדנו שמי שחוטא, באיזשהו  שלב בחיים, יקבל את עונשו.
למדנו שעגל הזהב או כל פסל אחר, הוא לא תחליף לא למנהיג וודאי לא לאלוהים.
למדנו שלא צריך להפריז בכוחו וביכולתו של המנהיג, וודאי לא לחשוב שהוא האלוהים.
 
שנדע להיות סבלניים ואופטימיים גם כאשר הציפיות שלנו לא באות לידי סיפוק מיידי,
ברמה הפרטית או ברמה הלאומית.