פרשת ויגש מביאה לשיא את היכולת לערוך חשבון נפש ולהביא לפיוס וסליחה על השנאה בין אחים.
אבל ממש לפני רגע השיא של התגלות יוסף לאחיו, נאמר :
" וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו."
בספר "מעט מן האור" שיצא ב -2007, ואיני יודע מתי נכתב, הכתיר חנן פורת את מאמרו לפסוק זה בכותרת : "אל יראונו בוכים הגויים ! "
מעט לפני כן, ב – 20 ביולי 2006 בשעה 23.00 לערך, דפק הקצין המבשר רעות על דלת ביתנו והודיע על נפילת רפנאל בננו, במה שקיבל לימים את השם, "מלחמת לבנון השנייה". אחרי שהתקבצו ובאו וקיבלו את הבשורה המרה, שאר בני הבית, שאל המבשר, בין היתר :
" האם תרצו שתגיע תקשורת לצלם ולסקר את ההלוויה ? "
כשמראות חיילים בוכים בהלוויות חבריהם חקוקים בזיכרוני מלפני קרוב לשמונה עשרה שנה, חשבתי אז, מה תועלת תצא לעם ישראל כשיראו בטלוויזיה חיילים בוכים ?!
עניתי למבשר שאני מבקש שלא תגיע תקשורת.
בפירושו לקריאת יוסף " הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי " מביא חנן פורת את דברי רש"י :
"לא היה יכול לסבול שיהיו המצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהיוודעו להם".
פורת מקשה על רש"י ושואל : " מדוע יש צורך להצניע מעיני זרים, פרץ רגשות הגואה בדרך הטבע ? "
בתשובתו לשאלה זו אומר חנן פורת :
" ... דומה שניתן לראות ברצונו של יוסף להצניע את המפגש, לא רק צעד יוצא דופן הנובע מהנסיבות המרות שקדמו לו, אלא גישה עקרונית שיש בה הדרכה לכל הדורות ובכל הנסיבות.
יוסף חרד שמא יהפוך המעמד חיצוני וזול אם יתקיים לעיני כל "הניצבים עליו ..." ובפרט לעיני אנשי "התקשורת", אשר יתבוננו בבכי ובנשיקות בסקרנות מציצנית המהולה בחמלה ובבוז... לפיכך בחר לקיים את במפגש במסגרת אינטימית, בלא נוכחות "הכתבים" פושקי הלשון " והמצלמות המתקתקות ... "
וממשיך פורת ובמדרשיר לעניין זה, הוא מביא את שירו של המשורר כנביא אורי צבי גרינברג:
"שבועת ברית לבבות"
" אל יראונו בוכים הגויים, אל ישמעונו סופדים וגונחים
בגופים-שהיכם-היאוש והם על ברכיים צונחים.
אחרי תענוגם על הדם, אל יערב להם הדמע.
ואף לא בתנחומי-הבלות-של-דבקי-שיעבוד ננחמה.
מוטב כי כשלח טמון נישא בחבנו חשבון
רגש ושכל אש און.
מוטב כי יראונו אויבים, עצומי פיות, סלעיים,
ובעינינו אפלת תהום ורשפים משדות קרב
מיום רומא עדי יום-גרמן ועדי יום אדום וערב.
...
הן גם אם ירבה האויב לקטול בנו קטל מאמיר –
לא נכנע, לא נמיר. "
ומסכם פורת את הקטע הזה ואומר " יוסף בהיוודעו ודוד בקינתו, יחזקאל באבלו ואצ"ג בשירו, מלמדים אותנו כי בכי אחים יש לנצור בין אחים:
"אַל יִרְאוּנוּ-בוֹכִים הַגּוֹיִים". "
לצערנו בימים אלו, גרם לנו האויב האכזר כאלף וחמש מאות הלוויות.
ראוי לחלוק להם את הכבוד האחרון בכבוד הראוי, ויחד עם זאת לזכור את מצוות יוסף לאחיו : " אל תרגזו בדרך" !
אל תרגזו בדרך לא בגלל הפחד בדרכים. אל תרגזו בגלל מה שעשיתם בעבר. אל תתחילו להאשים איש את אחיו בשל מי הרעה הזו שבאה עלינו.
" לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", אמר קהלת.
שיהיו בנו הכוחות להתמודד עם אתגרי ומוראות הימים הללו ונשכיל לאמץ תובנות והתנהלות שמחזקים אותנו אישית ואת החברה בכלל.
שנזכה לבשורות טובות, ישועות ונחמות
