השבת קוראים שתי פרשיות – בהר ובחקותי
 
ידועה השאלה הקלישאתית "מה לשמיטה בהר סיני" ?
 
באותה מידה ניתן לשאול על כל נושא- מה לו בהר סיני ?  שהרי, כל התורה ביד משה מסיני, שלא לדבר על כל המכניסים את פירושיהם או את מנהגיהם, שאין להם סימוכין בתורה, גם תחת הכותרת "הלכה למשה מסיני".
 
מה בעצם אומרים לנו כאן בהר סיני ובמקומות נוספים ?
 
" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר .  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה" (כה, א-ב)
 
כשאומר האל  "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ"  הוא מבטיח לעם הנודד במדבר שהוא זוכר את הבטחתו, לתת את ארץ ישראל לעם ישראל. אמנם יש לכך גם תנאים, אבל חזקה עליו שנגיע ונירש את ארץ ישראל. ולכן ההבטחה הזו בלשון הזו מופיעה שוב בספר דברים :
 
"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.   ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם." (דברים כו , א-ב )
 
" כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת:  לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָה, לַאֲבֹתֵיכֶם." (דברים ח, א )
 
ועוד לפני כן מופיעה ההבטחה הזו כבר בספר שמות :
 
" וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת." (שמות יב)
 
שם בספר שמות מופיעה כבר גם מצוות השמיטה.
 
" וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:"(שמות כג,יא (
 
אותה מצוות שמיטה מופיעה שוב בספר דברים :
 
" מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃ ב וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֨עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֨הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽיהוָֽה׃ 
ג אֶת־הַנָּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַֽאֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃ ד אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַֽחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ"׃ (דברים טו, א- ו )
 
מכל הפסוקים האמורים לעיל בנושא השמיטה ובהבטחה להגיע לארץ ולרשת אותה, אנו למדים שיש תלות בין הנושאים החברתיים של מצוות השמיטה, לבין היכולת להתקיים בארץ ישראל לאורך זמן כחברה  עם ערבות הדדית.
ניתן ללמוד על החיבור בין היחיד לכלל גם מנוסח ההבטחה המופיעה בלשון רבים   "כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ"    אבל גם בלשון  יחיד – וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא.
 
עשרת הדברות ניתנו לנו בלשון יחיד. לכל מאיתנו יש אחריות אישית על מעשיו שמשליכה עלינו ככלל. המצוות הקשורות לארץ ניתנות לנו בצירוף מדריך הפעלה. אנחנו מקבלים שטח  על פני האדמה, עם גבולות שהוגדרו עוד לאבותינו הקדומים, עם הנחיות ברורות, שוב בלשון יחיד, כיצד עלינו לנהוג בסטטוס החדש כבעלי קרקע. כמו בגן עדן, גם כאן  אנחנו מחויבים, כל אחד באופן אישי, לעבוד את האדמה ולשומרה. שנת השמיטה היא ייצוג לשמירה הנדרשת. אמנם גורשנו מגן העדן של היושב במרומים אבל הוא העניק לנו חלופה ארצית, שאנחנו יכולים וצריכים לעשות ממנה גן עדן, שכל אחד ימצא בו את מקומו. זו משימה מורכבת הרבה יותר מהאיפוק שנדרש מאדם וחוה, שלא לאכול מעץ אחד. אנחנו נדרשים בלשון חיובית, לעבוד ולשמור. לעבוד את הקרקע ולשמור על כל מה שמעליה ולשמור על מערכות יחסים תקינות ומעבר לכך עם אחינו , בלשון יחיד ובלשון רבים. אנחנו צריכים לעשות את ההפרדה והאבחנה בין נוכרי ובין בני עמנו, שלהם אנו מחויבים יותר אבל אין בכך הצדקה או סיבה שלא לנהוג בכבוד גם כלפי נוכרים.