בין המשפטים המופיעים בפרשה אנו מוצאים הוראות כיצד צריך להתייחס לעמים היושבים בארץ. יש מעשים שהאל יעשה עבור עם ישראל ויש מעשים המוטלים עלינו על עם ישראל, בבואו לרשת את הארץ ולהתנחל בה :
" הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ, בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי. כא הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל-תַּמֵּר בּוֹ: כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם, כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ. כב כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת-צֹרְרֶיךָ. כג כִּי-יֵלֵךְ מַלְאָכִי, לְפָנֶיךָ, וֶהֱבִיאֲךָ אֶל-הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי, וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי; וְהִכְחַדְתִּיו . כד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם: כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם . כה וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ . כו לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא. כז אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף . כח וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי--מִלְּפָנֶיךָ. כט לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת: פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. ל מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ. לא וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר: כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ . לב לֹא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, בְּרִית. לג לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי: כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ." (שמות פג, כ-לג )
לא תמיד ברורות לנו דרכי האלהים. לא ברור מדוע היה צורך לרדת למצרים ולהשתעבד לפרעה מאות שנים. עתה גם לא ברור מדוע בדרך להקמת המדינה צריך להכחיד את כל יושבי הארץ. ההבטחה האלוהית לעם ישראל היא מדינה בגבולות מהים, קרי- מים סוף ומים פלישתים, מהים התיכון. ומה צריך לעשות לעמים השוכנים במקומות אלו ? וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ . !
היה ברור בימים ההם ולאורך ההיסטוריה, כשעם כובש אזור מסוים והוא רוצה לרשת אותו ולחיות באזור הזה, אין ברירה אלא לגרש את העם הזה מהארץ הזו, כפי שנאמר גם מאוחר יותר בעת היות העם עדיין במדבר :
"וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֘רֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרְﬞר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ "׃ (במדבר לג, נה )
זה נשמע מאוד ברור. אלא שזה לכאורה מתנגש עם ציווי אחר המופיע בפרשתנו :
" כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ, אוֹ חֲמֹרוֹ--תֹּעֶה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ, לוֹ...
אם כמצווה, גרשת את אויבך מהארץ כיצד זה אתה פוגש בשור ובחמור של אויבך ?
ברור לנו שהאויב הזה איננו בן עם ישראל, שהרי בפסוק הבא נאמר :
... ה כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ--עָזֹב תַּעֲזֹב, עִמּוֹ." (שמות כג, ד-ה )
כלומר, שונאך הוא בן עמך הנמצא בארצנו. ולמרות שהוא שונאך, ראוי שתעזור לו.
גם בימים אלו, אנחנו יכולים לראות אנשים שעד לפני הימים הנוראים התייחסו איש לרעהו בשנאה, מסוגלים לעזור איש לרעהו בשעת צרה ומצוקה. ראוי שלא נהיה שונאים זה לזה כדרך שיגרת החיים. ואם לצערנו יש שונאים, כדאי שנראה את הקושי, גם של מי שנראה בעינינו כמושא לשנאה. בעצם העזרה לשחרר את חמורו ממשאו הכבד, כבר יצרנו אפשרות להמיר את השנאה לאהבה, אחווה, שלום ורעות.
לעומת זאת, המפגש עם שורו וחמורו של האויב יכול להתרחש כשהאויב הוא מעבר לגבול ובהמותיו טעו וחצו את הגבול. השבת האבדה הזו מבהירה היכן מקומו של כל אחד בארצו. היא גם לא מחייבת מפגש עם האויב כדי להחזיר לו את שורו וחמורו. אבל, היא כן יכולה להיות פתח להידברות .
שנזכה לימים שהשנאה לא תשרה בגבולנו ואיש לאחיו נעזורה באהבה ונזכה להידברות של שלום עם אויבינו כשהם בארצם ואנו בארצנו.
