פרשת השבוע, פרשת בשלח, מסיימת את שנות הגלות והשעבוד במצרים.
עתה, משפרעה משלח את בני ישראל ממצרים, זה הזמן לשוב לנסות ולהגיע  לסך הזמן שבני ישראל היו משועבדים במצרים.  ואולי זה גם הזמן לשאול, מדוע התורה מפרטת את שנות חייהם של אנשים מסוימים. מה אנחנו אמורים ללמוד מפירוט המספרים ?
 
כאמור, בחלק מהדברים דנו כבר בעבר, אבל לצורך העניין נשוב ונרענן את הזיכרון. נתחיל ממי שמכונה אבי האומה – אברהם אבינו.
 
1948 זו השנה לבריאת העולם בה נולד אברהם.
2023   בהיות אברהם בן  75 שנה הוא מקבל את ההוראה "לך לך מארצך"...
2048  נולד יצחק, כשאברהם בן 100 שנה.
2108  נולדים יעקב ועשו, כשיצחק בן 60 שנה בלדת אותם.
2123  אברהם מת.
 
2191  יעקב מביא לעולם את בכורו ראובן, כשהוא בן 83 שנה.
2194 נולד הבן השלישי, לוי.
2199 כשיעקב בן 91 שנה, סוף סוף, נולד יוסף .
2216 כשיוסף בן 17 שנה, הוא יוצא לראות את שלום אחיו ומורד מצרימה.
2219 כשלוי כנראה בן 25, נולד בנו השני קהת. ראשון נולד גרשון.
          גרשון, קהת ומררי, בני לוי, נמנים עם היורדים מצרימה.
2228  יצחק מת.
 
2229  כשיוסף בן 30 שנה, הוא מתייצב בפני פרעה ופותר את חלומותיו.
2236  תמו 7 שנות השבע ומתחילות 7 שנות הרעב.
2238  אחרי שנתיים רעב, כשיעקב בן 130 שנה, הוא מורד מצרימה ומתייצב
          בפני פרעה. יוסף אז בן 39 שנה, לוי בן 44 שנה וקהת בן 19.
         
2243  תמו שנות הרעב, כשיוסף קונה את כל מצרים והופך את התושבים 
          לעבדים, לפרעה מלך מצרים.  סביר להניח כי בהתחלה, העם המצרי
          הילל ושיבח את יוסף על הצלתם מהרעב, אבל כשהפכו לעבדים
          בעוד משפחת יוסף נהנית מרווחה בגושן, הדבר גרם לתחילתן
          של התמרמרות ושנאה כלפי בני ישראל.
2249  כנראה כשקהת בן 30 שנה, הוא מביא לעולם את עמרם בכורו.
2255 יעקב נפטר במצרים כשהוא בן 147 שנים. 
         יוסף – המשנה למלך מצרים אז בן 56, לוי בן 61, קהת בן 36 ועמרם
         בן 6 שנים.
         כשיעקב מת, יוסף מבקש רשות מפרעה להעלות את יעקב לקבורה
         בחברון, תוך שהוא מתחייב לצאת בלי הרכוש ובלי הטף, והוא מבטיח     
        לשוב למצרים. ההיפך ממה שמשה יאמר לפרעה ביציאת מצרים.
 
         זה המקום להזכיר שאברהם כשירד מצרימה, מגורש ממנה אחרי
        הסיפור "אימרי נא אחותי", אבל יוצא ברכוש גדול.
        יצחק מגורש על ידי אבימלך בטענה שאת כל הרכוש הרב הוא עשה על
        חשבון האוכלוסייה המקומית-   "לך כי עצמת ממנו" .
        יעקב מואשם על ידי בני לבן "מאשר לאבינו עשית את כל הרכוש הזה".
 
       כנראה שיוסף ואחיו הם החשודים המידיים כמי שמנצלים את מצרים. לכן,
       אם ילוו את יעקב המת לארץ ישראל עם רכושם ולא ישובו להתערות בתוך
       האוכלוסייה המצרית להיות כמותם, הם שוב המנצלים.  לכן, יוסף מתחייב
       לא לצאת עם הטף ועם הרכוש.
 
2279 נשאלת השאלה- מתי עמרם ויוכבד דודתו מביאים לעולם את שלושת       
        ילדיהם – מרים, אהרן ומשה, שאת מספר שנות חייהם מספרים לנו אחרי
        מניין שנותיהם של לוי קהת ועמרם?
        בהתחשב בעובדה שבני ישראל פרו ורבו כדי להגיע משבעים נפש
        לשש מאות ריבוא, סביר להניח שהביאו ילדים בגיל צעיר, כמו בימינו. 
        סביר אפוא שמשה נולד לעמרם כשעמרם היה בגיל 30 לערך.
        רוצה לומר, משה נולד לפני שיוסף מת במצרים ומשאיר את צוואתו
        להעלות את עצמותיו ולהמתין "שה' פקוד יפקוד אתכם".
 
        " וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם,
           וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.   כו וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים;
          וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (סוף בראשית)
        
2309 יוסף נפטר כשהוא בן 110 שנה.  לא ברור עד איזה גיל הוא החזיק
         בתפקיד המשנה למלך מצרים. לא ברור גם, כשכותב התורה כותב :
         " ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", האם הכוונה,
         שיוסף כבר מת ונשכחה תרומתו למצרים, או שמא המלך החדש
         מתנער מיוסף וממעשיו, ומתחיל קדנציה חדשה עם מדיניות
         חדשה. המדיניות  החדשה היא של התייחסות שונה לבני ישראל
         ש-פרו ורבו ונאחזו במצרים. התייחסות שונה למי שהיו מקורבים
         לשלטון וקיבלו אוכל בחינם, כשהמצרים היו צריכים למכור את
         רכושם ואת עצמם כדי לשרוד.
 
        כשיוסף מת, אחיו לוי, הגדול ממנו בחמש שנים, הוא בן 115.
        בנו, קהת  הוא בן 90 ונכדו עמרם הוא בן 60. משה כבר בן 30 שנה. 
 
2331 מספרים לנו שלוי נפטר בן 137 שנים.
2344 קהת בן לוי נפטר בגיל 133 שנה.
       
2359 משה בן 80 שנה, מגיע כדי להוציא את עמו בני ישראל ממצרים.
2360  אחרי שנה של עשר המכות, מגיעה פרשתנו – בשלח פרעה  את בני
          ישראל, מה שמכונה - יציאת מצרים.
 
2386 עמרם, אבי משה, נפטר בן 137 שנה.
2400 פטירת משה והכניסה לארץ ישראל.       
        
נזכיר שהכל מתחיל בצו האלוהי לאברהם, במה שמכונה ברית בין הבתרים:
 
" וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.   יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל .  טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם:  תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.   טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה. (בראשית טו , יג – טז )
 
אלא, שהניסיון לפענח מדוע פירטה התורה את שנות חייהם של מייסדי שבט  לוי, כשהיא מציינת את שנות חייהם של לוי, קהת, עמרם ומשה, מביא אותנו למספר אחר של  שנות העבדות במצרים :
 
" וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם--גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי; וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה .  יז בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם.  יח וּבְנֵי קְהָת--עַמְרָם וְיִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל; וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת, שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.    יט וּבְנֵי מְרָרִי, מַחְלִי וּמוּשִׁי; אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי, לְתֹלְדֹתָם.    כ וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה; וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה."(ספר שמות , פרק ו, טז-כ )
 
" וּמֹשֶׁה, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה--בְּדַבְּרָם, אֶל-פַּרְעֹה.  " (ז,ז )
 
 
מכאן שמשך שעבוד מצרים שהחל עם פרעה "שלא ידע את יוסף" והסתיים עם פרעה "שלא היה ממבקשי נפשו של משה", אחרי בריחתו למדין, היה רק כשישים שנה !!
כלומר, החלק שהתקיים הוא שדור רביעי ישובו ממצרים. עמרם הוא דור רביעי ליעקב ומשה הוא דור רביעי ללוי.
 
" וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה."(בראשית טו טז )
 
איך ניתן לגשר בין המסקנה מן האמור לעיל, שהשעבוד היה כשישים שנה לבין הפתיחה בברית בין הבתרים, שמדברת על 400 שנה והפסוק המסיים האומר :
 
" וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה .   מא וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת יְהוָה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." ( שמות יב, מ-מא )
 
 
נבהיר שהניסיונות לומר שצריך למנות מהירידה הראשונה למצרים של אברהם, כמו גם הניסיון לומר שצריך להתחיל מיצחק שהוא זרע אברהם, לא מתיישבים עם "מושב בני ישראל". 
בני ישראל מתחילים מהולדת בנו הבכור של יעקב=ישראל.  המוקדם "מבני ישראל" שירד למצרים, הוא יוסף בהיותו בן 17 שנה.  יעקב ויתר בניו יורדים למצרים כאשר לוי הוא בן 44 שנים. 
גם אם ניקח את המידע שנתנו לנו על לוי, שמת בגיל 137 ובנו קהת, שחי 133 שנה ונכדו עמרם שחי 137 שנים, וגם אם נקצין ונאמר דבר לא הגיוני, שקהת, שהיה בין היורדים למצרים, הוליד את עמרם ביום חייו האחרון ועמרם הוליד את משה ביום חייו האחרון, עדיין נגיע לפחות מ – 350 שנה. 
 
מתחילת פרשתנו ניתן להביא סיוע לטענה, שמשה היה בן 30 שנה
 כשיוסף מת :
 
"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה .  יח וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.   יט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.   כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר". ( תחילת פרשת בשלח )
 
מניין ידע משה היכן טמונות עצמות יוסף ?
ניתן לומר ולהבהיר: כשיוסף מת, הוא עדיין נחשב לדמות היסטורית חשובה ולכן ערכו לו הלוויה ממלכתית וקברו אותו בחלקת גדולי האומה של מצרים. בעת ההיא, משה שגדל וחי בארמון מלך מצרים, היה בין הנוכחים בטקס ובקבורה בארון שערכו ליוסף, ולכן ידע היכן הוא קבור. 
 
הטקס רב הרושם של קבורת יוסף, מביא את משה לבדוק מי היה האיש הזה ומדוע זכה לכבוד בימיו ובמותו. סביר להניח שבטקס הזה משתתפת גם משפחתו של יוסף וביניהם עמרם, יוכבד, מרים ואהרן. אם לא עשו זאת קודם לכן, אזי זו וודאי ההזדמנות של המשפחה לספר למשה שהוא בעצם מאומץ אצל פרעה ובתו, והוא בנם הביולוגי של עמרם ויוכבד ואחיהם הקטן של אהרן ומרים.  האירוע הזה, הוא זה שגורם למשה "לצאת אל אחיו" – בני ישראל.
 
" וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו." ( שמות ב, יא)
 
 אז הוא מתוודע למצב אחיו ויודע להבחין בין "איש עברי" ל – "איש מצרי" !
אולי כבר אז, משה מקבל את ההשראה להיות המנהיג הבא אחרי יוסף.  יוסף נשלח בשליחות אביו "לך ראה את שלום אחיך"  והוא באמת נושא את השליחות ואומר " את אחי אנכי מבקש".   כמו יוסף בזמנו, כך משה בהגיע זמנו "יוצא אל אחיו".
לצערו, משה נתקל באחיו, כמו שמנהיגותו של יוסף לא התקבלה על ידי אחיו. 
 
" וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ .  יד וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ..." (ב , יג)
 
מזכיר לנו את דברי האחים של יוסף אחרי שהוא מספר להם את חלומו :
" המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול..."
 
בשני המקרים, זה הביא לדחיית הקץ, אבל בסופו של התהליך, יוסף מושל באחיו וגם משה ישוב להנהיג את אחיו.
לא ירחק היום שמשה הנמלט ממצרים יזוהה על ידי בנות יתרו כ – "איש מצרי".
ראשית, בעיניהן הוא כבר לא נער, הוא איש המתאים לגיל שלושים. שנית, הוא עדיין בלבוש ובגינונים של איש מצרי שזה עתה יצא מארמון מצרים.
 
ברור לנו שמשה התחבר לאחיו ולמשפחתו ואולי אפילו שמר עימם על קשר כל אותם שנים שהיה במדיין. זאת על פי דבר האל אליו, בשלחו את משה להוציא את בני ישראל ממצרים :
" וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.  יד וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. " ( ד, יג –יד )
 
משה יודע ומכיר את אהרן אחיו הנמנה על שבט לוי.  אחר כך, כפי שהבאנו לעיל, הוא מפרט לפניו את הגנאולוגיה המחברת אותו- מאברהם, יצחק ויעקב, דרך לוי, קהת ועמרם אביו, אל עם בני ישראל.
 
כמו שסיפרנו בשבוע שעבר, בעקבות הביקור באזור שכם, כעבור 40 שנה מיציאת מצרים, יגיעו בני ישראל, בהנהגת יהושע – צאצא של יוסף, אל חלקת השדה שקנה יעקב-ישראל בשכם, ויקברו בה את יוסף, שבשכם טבע את המונח החשוב " את אחי אנכי מבקש ".
 
נקווה שגם בימים אלו, נדע לחפש את אחינו ואת האחווה שכל כך חשובה כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.