השבת, פרשת ראה, היא יום הבוחר:
"  רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה .  כז אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.   כח וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם."
 
משה בסדרת נאומים לפני עם ישראל החדש, זה שנולד והתהווה במדבר, ובטרם הכניסה לארץ ישראל, מציב לפני כל אחד ואחד וכולם יחד, את חופש הבחירה. חופש בחירה האם לזכות בברכה או חלילה בקללה. חופש בחירה אחרי איזה אלוהים ללכת, האלוהים שהוציא אותנו ממצרים או אלוהים אחרים.
 
מה הם החוקים והמשפטים הראשונים שעומדים לבחירה עם הכניסה לארץ ?
 
" אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:  כָּל-הַיָּמִים--אֲשֶׁר-אַתֶּם חַיִּים, עַל-הָאֲדָמָה .  ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם--אֶת-אֱלֹהֵיהֶם:  עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן  .  ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא.   ד לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם.   ה כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה. "
 
בימים ההם, כשעם כבש עם אחר, הוא היה מוחק את התרבות הישנה על כל סמליה ומקדשיה והיה בונה ומחיל את תרבותו על השטח הנכבש. את האוכלוסייה הנכבשת, פעמים רבות, היו מגלים למקום אחר. כך גלינו מארצנו כשהאימפריות כבשו את נחלת אבותינו. כך גם שרפו את בית מקדשנו.
 
השאלה הנשאלת, האם  בימינו, בין אם בימי הכרזת המדינה ובין עם כיבוש/שחרור שאר חבלי המולדת, האם היינו ועדיין אנחנו צריכים לקיים את מה שנאמר לעיל ?
 
האם היינו צריכים באותו רגע שמוטה גור הודיע "הר הבית בידינו", להעלות את הטרקטורים להר הבית ולמחוק את מסגד אל אקצה ואת כיפת הסלע, כמו שעשינו לכל האזור שממערב לכותל המערבי של חומת הר הבית ?
ואם לא עשינו זאת לפני 55 שנה, אז מתי נכון לעשות זאת, אם בכלל נכון לעשות זאת ?
 
האם מבני התפילה והתרבות של הנוצרים ושל המוסלמים הם בבחינת "עבודת אלוהים אחרים", או שמא אמונתם באל אחד, אותו האל שאנו מתפללים אליו, מוציאה אותם מגדר "עבודת אלוהים אחרים" ומשכך, אולי חל עליהם "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" ?!
 
ומעניין לעניין באותו עניין, מיד בהמשך עוסקים בעולות וזבחים במקום אשר יבחר האל, הוא אותו הר הבית  :
 
" וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם--שָׁמָּה תָבִיאוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:  עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה .  יב וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם; וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם.  יג הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ, בְּכָל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּרְאֶה.   יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ--שָׁם, תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ; וְשָׁם תַּעֲשֶׂה, כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. "
 
כבר קרוב לאלפיים שנה שאין מקדש ואין מזבח להקריב עליו עולות וזבחים. וכמאמר הנביא בתרגום לשפתנו, מי בכלל צריך עולות וזבחים ?!
 
על פי החיים בימינו ואף על פי שאנחנו מתפללים לבניין בית המקדש השלישי, (אבל לא בטוח שאנחנו גם מתכוונים לכך) לא נראה שיקום בית מקדש לצורך עולות וזבחים. במקרה הטוב של הסכמה בינלאומית, שלא נראית באופק, ייבנה המקדש כבית תפילה לכל העמים, אבל עולות וזבחים לא יהיו לרצון על המזבח.
 
ואם תמהים אתם על כי המתפללים לבניין בית המקדש נראים כמתפללים מן השפה ולחוץ ואינם מתכוונים לכך, הרי שזו לא התפילה היחידה שאוזננו לא תמיד שומעת את היוצא מפינו. למשל, כשאנו שרים בדבקות לפני הוצאת ספר התורה מההיכל : "אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים"!
 מי רוצה בבניין חומות בירושלים ?!
 
הדברים היותר נכונים לעשותם שאנו מצווים בפרשתנו, הם חוקי שנת השמיטה אותה אנחנו עומדים לסיים בעוד כחודש :
" מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה.   ב וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ:  לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. "
 
לצערנו, בשנים האחרונות אנחנו עוסקים בדרכים איך לא לקיים את חוקי השמיטה. רבנינו מחפשים "היתר מכירה" והיתר לקחת ריבית.  חוקי השמיטה נועדו לעזור לחלקים בחברה שכשלו כלכלית ואין ידם משגת לכלכל את משפחתם. בשנת השמיטה, הפירות במטעים שלך יעמדו גם לרשות משפחות שאין ידם משגת לקנות. הם ייקחו רק כדי צרכם ולא יזיקו למטע או לכרם. במשך שבע שנים, מי שיש בידו די והותר, יפתח את ידו וילווה למי שלפחות כרגע אין לו, בתקווה שיתאושש כלכלית וישיב את ההלוואה. ואם אין לו להשיב עתה, אזי אתה העשיר יותר, הנח לחוב הזה.  גם אם נשמט החוב בשנת השמיטה, נראה שאם הלווה יתאושש ויהיה בידו להחזיר את ההלוואה, הוא יעשה זאת מרצונו גם אחרי כמה שנים שהחוב נשמט.
 
בחברה המתקדמת של ימינו ניתן לרכז את המשימות הלאומיות של דאגה למי שאין לו, בצורה מסודרת. להבטיח מזון לכל אדם. ניתן לדאוג שאנשים קשי יום לא יקלעו לחובות ואם יש צורך יהיו אלו הלוואות ללא ריבית.  הלוואות לצרכי מיזמים והשקעות, ימשיכו לקבל היתר ריבית ויעבדו כשוק חופשי.
 
התורה מלמדת אותנו את הדאגה לחוליות החלשות בחברה, לגר ליתום ולאלמנה, לדל ולאביון. אלו לא יחדלו אלא כשהחברה תדאג להם שלא יהיו עוד כאלה.  זו החובה של כל אחד ואחד ובמיוחד של האוחזים בהגה השלטון.
 
את זכות הבחירה שלנו היינו צריכים לממש, בין היתר, לפי המנהיגים שמקיימים את סדרי הממשל הדואגים לחוליות החלשות בחברה. לצערנו, כשהם מגיעים ואוחזים בהגה השלטון, הרבה פעמים הם שוכחים את הדאגה לאמצעי המחייה לקשישים ולנכים , לעני ולגר, כדי שיוכלו לחיות בכבוד.
 
שנצליח לבחור את הדרך שתביא לנו ולכל בית ישראל את הברכה.