בדרך כלל משנכנס אדר, כך נהוג לומר, מרבים בשמחה.
במשפחתנו הפך אדר לחודש בו נפטרו ארבעה מבני משפחתנו ומהשנה יש לנו קצת יותר מדי ביקורים בבתי עלמין.
אבל בחודש אדר אנחנו מציינים גם את ימי הזיכרון של כמה מנהיגים דגולים שנפטרו בחודש זה.
יום ד' באדר הוא יום פטירתו של אחד מראשי הממשלה היותר טובים שהיו לנו – מנחם בגין.
בה' באדר ציינו ועוד נשוב לציין מחר בהיקף משפחתי רחב יותר, בבית העלמין במזכרת-בתיה, את תום שנת האבל על הסתלקותה של אימא-סבתא נחמה.
היום ז' באדר ב' בו זוכרים ומציינים את המנהיג הכי מפורסם וזוכרים שזה יום הולדתו ויום פטירתו של משה. בכמה מקומות נכתב שהיום עורכים הילולה לכבודו ולא בגלל שזה יום הולדתו אלא דווקא משום שזה יום פטירתו. אם כך מתבקשת השאלה, האם יום פטירתו של אדם הוא יום עצוב או יום שמחה והילולה ?! ומתוך כך, האם באזכרות של אבא-סבא יהודה ואימא-סבתא-נחמה, צריך להיות עצובים או שמחים ?!
לא ברור אם ימי זיכרון הם ימי שמחה או עצב, ושזה אירוע מן העבר שאין ביכולתנו לשנותו ולהשיב את ההולכים חזרה פיזית לעולמנו. לכן, אנחנו מחזירים את זיכרונם, מוקירים להם תודה על שהם שותפים בהבאתנו לעולם וכדאי שזה יהיה בסיפור חייהם החיוביים והשמחים.
ומימי זיכרון פרטיים לזיכרון לאומי בשבת שלפני פורים, המכונה "שבת זכור" וזאת יען כי בסוף קריאת הפרשה השבועית מוסיפים את הקטע הבא:
מה בעצם אנחנו זוכרים וכיצד יש לנהוג בימי הפורים, בשמחה או בעצב ?
לכאורה, אנחנו מצווים לזכור מה עשה עמלק לעם ישראל כשעם ישראל יצא ממצרים למדבר. עמלק זינב בעם ישראל. קרי, כנראה שדד והרג בקצה המחנה את הנחשלים, את העייפים פיזית ונפשית.
זה דומה אצל חיות הטרף. האריות, הזאבים, הנמרים, בדרך כלל טורפים את הגדיים והעגלים הצעירים או את הזקנים שכבר אין להם כוח לברוח. בטבע כשהחזק מזהה חולשה הוא תוקף את החלש ממנו. כך עשה עמלק וכך עשה המן המיוחס, כצאצא של עמלק, בשושן בירת פרס.
כיצד אנחנו זוכרים את המן ותוכניתו לאבד, להרוג את כל היהודים בעולם ?
אנחנו חוגגים בפורים ועוד עד דלא ידע !
זיכרון העבר גם של ימים קשים ורעים, לא צריך להיות בעצב. ודאי לא בפורים שאז התהפכו היוצרות ולא נגרם נזק ליהודים, אלא הייתה להם שמחה וצהלה. אנחנו יכולים ללמוד משורדי השואה - אנשי העדות המספרים על הימים הנוראים ההם, אבל מקפידים לסיים כל סיפור כזה בציון שתי עובדות:
נצחנו את הצורר היטלר, הנה אנחנו כאן והוא התאבד מזמן.
רצו להרוג ולהשמיד אותנו והנה הבאנו לעולם ילדים ונכדים ונינים.
ויש מי שמתמיד לסיים בהכרזה – "עם ישראל חי "
כן עברנו את פרעה ואת עמלק ואת המן ואת היטלר וביניהם עוד לא מעט פרעות, "אבל למרות הבאלגן, אנחנו כאן".
סבתא נחמה וסבא יהודה נמנים גם הם על שורדי השואה, אלה שהצליחו לשרוד את ימי התופת ולמרות התחזית הקודרת , המשיכו, עלו לארץ ויסדו כל אחד שושלת המייצגת את קיומם ומכבדת את זכרם מדי יום.
אז השבת נתחיל במחיית זכר עמלק ובשבוע הבא נמשיך במחיית המן שמזרע עמלק.
