פרשת שמות התשפג 2023
השבת אנו מתחילים שוב את ספר שמות – ספר העבדות והגאולה של עם ישראל, ספר עלייתו של משה על המפה העולמית .
השאלה המתבקשת, שנשאלה גם על אברהם, היא מדוע נבחר דווקא משה להנהיג את בני ישראל ?
את השאלה הזו כבר שאלו רבים וטובים. אם ננפה את המדרשים שאין להם כל כך קשר למציאות, נותרה הסיבה המרכזית המסתמכת על שלושה סיפורים המסופרים על משה עם יציאתו מארמון המלך פרעה לראות את אחיו.
שלשה סיפורים
אם נעיין בשאלה מדוע נבחר משה להנהיג את עם ישראל לפי פשט הכתוב, נגלה כי התורה אומנם לא סיפרה במפורש מדוע בחר ה' במשה להנהיג את האומה, אבל היא כן סיפרה שלשה סיפורים על משה ועל פועלו לפני שהוא נבחר להנהיג את עם ישראל, ונראה כי סיפורים אלו הם עצמם הסיבה לבחירתו של משה להנהיג את ישראל.
הסיפור הראשון
"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב, יא).
משה ראה איש מצרי שהוא למעשה בן לאומה, שבאחד מבתיה גדל משה עד אותו יום (מצרים), מכה איש עברי מאחיו. למשה ודאי הייתה מובטחת קריירה מפוארת בבית פרעה וטבעי הדבר, אם משה לא היה מתערב בריב זה. אך משה בחר להתערב ולהגיב.
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שם, יב).
הסיפור השני
"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (שם, יג).
הפעם משה רואה שני אנשים מעמו. משה, שלא גדל בבית עברי, היה יכול לומר: מה לי ולעניין זה, וזה היה נורמאלי לחלוטין. אך משה שוב בוחר להתערב:
"וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שם),
והמחיר היקר שמשה שילם על התערבות זו ידוע לכל.
הסיפור השלישי
משה ברח מפרעה והגיע לארץ זרה (מדיין). שם הוא נפגש בסיטואציה הבאה:
"וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם" (שם, טז - יז).
משה ברח מארץ הולדתו ויצא למקום חדש שבו הוא אינו מכיר אף אדם ואף אחד לא מכירו. במקום זה, הוא נפגש באי צדק מוסרי משווע. אדם רגיל המגיע למקום חדש ואינו מכיר עדיין את סדר הכוחות באותו מקום, שומר בדרך כלל על פרופיל נמוך ונזהר בהנהגותיו. ואילו משה רבנו בחר גם כאן להתערב ולמחות על העוול ואי הצדק, והגיב מיד :
"וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שם).
הצדק יצא לאור
אם נסכם את שלושת הסיפורים הנ"ל, נראה כי המכנה המשותף של כולם הוא שלמשה יש את תכונת האכפתיות. אכפת לו ממה שקורה מסביב. בין אם זה קשור לעם שהוא שייך אליו (העבריים) ובין אם זה קשור לעם שהוא אינו שייך אליו (מדין), חשוב למשה שהצדק יצא לאור, וזו התכונה שמנהיג צריך לה.
שלושת הסיפורים האלו מתרחשים תוך ימים ספורים, כשסביר שגילו של משה נע בין עשרים לשלושים. משימת ההנהגה מוטלת על משה במעמד הסנה הבוער, כשהוא כבר קרוב לגיל שמונים. מדוע קיים פער של למעלה מחמישים שנה בין שלושת הסיפורים, שעל פי הפרשנות הנ"ל, הכשירו את משה להנהגה, לבין הזמן שההנהגה והשליחות הוטלו על כתפיו ?
גם על פער הזמנים הזה, של חמישים שנה, סופרו דרשות ואגדות שלכאורה שימשו כדי להכין את משה להנהגה, אבל אף אחת מהן לא מניחה את הדעת ואין לה בסיס איתן.
כאן ראוי לומר שסיפור חייו של כל אדם שזור בסיפורים נוספים של משפחתו, של עמו, של הארץ בה הוא חי או אליה עבר. אדם, יהיה חשוב כמה שיהיה, לא חי בחלל ריק.
" וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. " (שמות ב , יד )
יכול להיות שלעת ההיא, כשהעברי, התוקף עברי אחר, מעיד על כך שעם העבריים במצרים עדיין לא הוכיח את היותו מוכן להיגאל בכלל ועל ידי משה בפרט, צריך היה להמתין, כפי שאומר האל אל משה :
" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם: כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ." ( ג, יט )
מתו כל האנשים- כנראה הכוונה היא, גם לפרעה וגם לעבריים, שאז עדיין לא היו מוכנים, שמשה יהיה "איש שר ושופט עליהם".
ואכן, הזיכרון הזה שמור אצל משה והוא לא כל כך מוכן לקבל עליו את השליחות בכלל, ואת מה שהוא חושב שתהיה תגובת העם כשהוא יופיע עם בשורת הגאולה.
על פי מה שכתוב, או אולי על פי מה שלא כתוב, לא הייתה למשה שום חוויה שקשורה לאל קרוב לשמונים שנות חייו הראשונים. לטובת המפגש הראשון עם האלהים, מלמד אותנו האל פרק בהלכות שיווק ופרסום. כדי ללכוד את תשומת ליבו של הלקוח האפשרי, צריך לעשות משהו חריג :
" וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. " (ג , א-ד )
כשהצלחת ללכוד את תשומת ליבו של הלקוח, עכשיו דבר אליו בשפה קצרה וברורה עם סיפור המוכר לו. נראה שמשה יצר קשר עם המשפחה שלו והוא מודע להיסטוריה שמתחילה בשלושת האבות :
" וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב".
משה מקשיב לדברי האל ושואל :
" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. "
רוב הפרשנים למדו מכאן על משה האיש הענו. אלא שאם רצו להראות את היותו איש ענו, צריך היה לכתוב " מי אני... " ולא מי אנכי. מי אנכי מתכתב עם דברי האל , " אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ... ". רוצה לומר אנכי , הוא שמו של האל, כמו שהוא מציג את עצמו כאן וכמו שהוא יציג את עצמו בהר סיני ויאמר "אנכי ה' אלהיך.. ".
משה שואל את האל: מי אתה אנכי, שרוצה לשלוח אותי למצרים ?!
עונה לו האל :
" וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ".
לכל אחד מאיתנו יש שליחות בעולם ובכל תקופה בחיינו יכול שתהיה לנו שליחות אחרת. יתכן שנרגיש, מתוך עצמנו, שיש שליחות מסוימת שנועדה עבורנו, או שגורם חיצוני יטיל אותה עלינו. שליחות יכולה להיות אישית, ציבורית, חברתית או אחרת ....
